Same Love

פרק 4

הגעתי הביתה מבית הספר ונאנחתי בכבדות כשסגרתי את הדלת. זה היה יום ארוך.

כשהעמקתי לתוך הבית ראיתי אותו יושב לצד שולחן האוכל עם ספרים ודפים רבים סביבו.

הוא הבחין בי ואני גלגלתי עיניים כתגובה והמשכתי לחדרי.

"את יודעת, אפשר להיות מנומסים ולהגיד שלום" בן קרא באמצע דרכי.

הסתובבתי ואמרתי בקול ארסי "חבל שנפלת על אחת שבכלל לא מנומסת.."

הוא צחק בקול רם כתגובה.

מה הבעיה שלו?

הרמתי גבה ושאלתי את מחשבותיי "מה הבעיה שלך?"

"לא יודע, את פשוט מצחיקה אותי." הוא אמר. בקושי מצליח לכבוש את הצחוק שלו.

"מה בדיוק מצחיק בי?" שאלתי ברוגז והנחתי את ידיי על מותניי.

הוא קם לפתע והתקרב. אני מיד לקחתי צעד אחורה.

למה הוא תמיד מתקרב אלי?

הוא העביר את עיניו על גופי וסרק אותו מלמטה עד למעלה לא מתבייש במעשיו.

הרגשתי חשופה פתאום וזזתי באי נוחות מסמנת לו שיפסיק עם מבטיו החוקרים.

הוא נעצר בפנים שלי וחקר גם אותם. הוא בהה בעיניי וחייך.

השתדלתי כמה שיותר לא לפגוש את מבטו אבל זה היה חזק מימני. בהיתי בעיניו. הם היו בצבע ירוק-כחול. צבע שאף פעם לא ראיתי.

הוא פתח את פיו וסגר אותו מיד. כאילו מתחרט על מה רצה להגיד.

אבל לאחר רגע נוסף של בהייה הוא חייך ואמר "אמרו לך פעם שאת ממש נמוכה?"

הסתכלתי עליו התדהמה. הוא לא אמר את זה עכשיו. הוא פשוט לא אמר את זה עכשיו.

הרגשתי את עצביי משתלטים על גופי ואת פרצופי מאדים מהכעס.

"איך אתה מעז להגיד לי דבר כזה?" צרחתי עליו ברוגז.

"בסך הכל ציינתי עובדה. אני בטוח שאת ידעת את זה בעצמך" הוא אמר בקול תמים ורגוע.

"א-אתה פשוט חצוף" גמגמתי מרוב עצבים.

מבלי לשמוע את התשובה שלו הסתובבתי על עקביי ורצתי לחדרי.

אני באמת תוהה איך אבא שלי הכניס את הבן אדם הזה לבית שלנו.

אוף, הוא כל כך מעצבן. אני שונאת אותו. אני חייבת לעלות דרגה בתוכנית שלי כי אני לא יכולה לסבול עוד יום עם הבן אדם הזה.

הבנתי שאני לא רוצה לראות אותו קרוב אז החלתי להישאר בחדר השקט שלי.

נשכבתי על המיטה, פתחתי את המחשב הנייד שלי שוטטתי לי ברשות החברתיות. אני מודה שאני מהמכורות. יש לי חשבון לכמעט כל רשת חברתית שקיימת.