vkook - crazy love Hebrew ✔

Episode 21

ממליצה למי שלא זוכר לחזור רגע לפרק הקודם (או על כל הסיפור😂)
...........................................................
כשטאהיונג נדקר גו'נגקוק ראה רק אדום , ידיו ננעצו באגרופים קפוצים עד שפרקי אצבעותיו הלבינו, טאהיונג  בעט ברובין,אשר זינק מן החלון לעבר אישה שכבר היתה קרובה מדי לקרקע מכדי שתוכל להינצל.
הוא לא תכנן להרוס עוד אנשים באותו לילה, לא בגלל חוסר רצון, אלא משום שהיה מאושר כל כך, כה מסוחרר שתוכניתו היתה הצלחה גמורה.
באטמן בלע את הפיתיון, הוא קפץ אחרי אדם שלא רצה להינצל, וכל מה שגו'נגקוק היה צריך לעשות עכשיו הוא לצפות בכאוס מתקרב.
אבל אז ,רובין דקר את טאהיונג.טאהיונג שלו.
זעם, תשוקה לדם פורץ בתוכו, והוא גיחך בעודו תופס באקדח החץ שלו וירה על כולם . השומרים שלו  עשו כמוהו  וירו לעבר הקורבנות .
זה לא לקח זמן רב לפני שהתקפי צחוק מילאו את החדר.
ג 'ונגקוק צחק איתם, אבל  הצחוק שלו היה הרבה יותר אפל בזמן שהוא  נעץ בהם מבט.
האנשים הלבינו בצורה מסוכנת, שיניהם נעשו צהובות, עיניהם רחבות כמו גולות, שפתותיהם אדומות כדם. הם חייכו,חיוך גדול ומצמרר כשהתחילו להתמוטט מצחוק כה רב.
ליבם נדם מחוסר חמצן.
ג'ונגקוק פסע מעל גופותיהם הדוממים וחייך לעצמו. "עכשיו, זה מה שאני מכנה מוות יפהפה, "הוא לחש לפני שפנה והלך אל טאהינג.
 טאהיונג היה מחוסר הכרה כשג'ונגקוק כרע לפניו. הוא הליטף קלות את לחיו לפני שהסיר את המקטורן והוריד את החולצה שלו. הוא הניח את חולצתו על הפצע של טאהיונג ולחץ עליו כדי לעצור את הדימום.
גו'נגקוק כרך את  זרועו של טאהיונג סביבו ועזר לו לזוז  "בוא בייבי, תישאר איתי"
הוא מעודד בקול מתוק במיוחד.
ג 'ונגקוק הרים את ראשו בעדינות לפני שהניח את זרועו תחת ברכיו.
הוא  הרים את טאהיונג ללא מאמץ, והם עזבו את הבניין לפני שהמשטרה הגיעה.
טאהיונג חזר להכרה  למחרת בלילה ,  הוא מזעיף פנים כאשר האדם הראשון שהוא רואה הוא זיקו. "אההה" טאהיונג עיקם את אפו כשהוא מביט סביב החדר "איפה דאדי?"
זיקו גיחך "עושה את מה שהוא עושה הכי טוב, הורס את החיים". ענה בזמן שמשך בכתפיו. "הגיע הזמן שתקום, פני בובה. כמה זמן אתה תכננת פשוט לשכב שם מבלי לעשות כלום?" אמר בלעג.
טאהיונג עייף מכדי להתווכח איתו , רק הביט סביב הוא רוצה את גו'נגקוק, הוא רוצה אותו כל כך שזה התחיל לכאוב בעצמות שלו. הוא מתמתח וגונח בכאב כשהוא מרגיש את פצעיו מעקצצים.
"טיפש" אמר זיקו, "תן לי לבדוק את זה"
הוא משך את הסמיכות ממנו והרים את חולצתו כדי לבדוק את הפצעים שלו.
"מה פספסתי?" שאל טאהיונג.
"הרבה נסיכה" ענה זיקו.
טאהיונג צחק . " אתה התגעגעת אליי,נכון? זה נראה כאילו בכית, אוו אתה באמת בכית?.. נקבה"  הוא פרץ בצחוק בעוד זיקו השליך את השמיכות עליו.
 "חיבבתי אותך יותר כשהיית גופה."
 טאהינג המהם , "אני בטוח ." הוא קרץ לעברו. זיקו הביט בו, המום אבל הוא הפנה את מבטו וניענע בראשו ברוגז. "מתי דאדי יחזור? " זיקו לא ענה לו. "אני רוצה לעשות משהו בשבילו. אתה חושב שאתה יכול לעזור לי? "  זיקו נשם עמוקות, הוא קילל את מזלו שתמיד נתקע עם טאהיונג. "אלוהים, פשוט תגיד לי מה אתה רוצה, ואני אלך להביא את זה. אם מר ג'יי יראה אותך מחוץ למיטה זה יהיה הסוף שלי." הוא נעץ בו מבט נוקב כאשר טאהיונג כיסה את פיו כדי לדכא את צחקוקיו . "אני יודע שאתה מנסה להיפטר ממני".
    "מעולם לא ! אתה  יותר מדי כיף מכדי שאני אנסה להיפטר ממך." טאהינג חייך. "אבל בכל מקרה, אני צריך שתביא לי משהו, ואם לא תעשה את זה , אני אגיד לדאדי שאתה מכה אותי." הוא השתהה. "או גרוע מזה, אני אגיד לו שניסית להתחיל איתי. אל תחשוב שלא שמתי לב  לאיך אתה מסתכל עליי " .
"היית מת!" אמר זיקו במבט נגעל " תגיד לי מה אתה רוצה"
כשזיקו חזר הוא הושיט לטאהינג את מה שרצה כרוך בבד כחול. "האם זה לטעמך ... נסיכה? "הוא זייף קול מתוק.
  טאהיונג התיישב והציץ מתחת לבד, פיו נשמט ועיניו התרחבו, "זה יפה! "הוא ציחקק. "למען האמת, יש עוד משהו שאני רוצה לעשות." הוא הביט בו.
  זיקו כמעט רעד מהמאמץ שנדרש לו כדי להישאר רגוע. "מה אתה רוצה עכשיו?"
  "קעקוע ... "גיחך טאהינג. "כמה מהם האמת." הוא הביט סביבו בעודו לועס את שפתו התחתונה, האדומה, "אני רוצה להפתיע את דאדי".
 "אתה לא בדיוק חזק מספיק כדי להתמודד עם קעקוע ... "זיקו עצר את עצמו, הוא ידע שאין טעם לדבר עם טאהינג כשהיה עקשן כל כך. "בסדר בוא נלך."
  .......................
גו'נגקוק נעץ את הסכין שלו בבטנו של האיש והוא צחק כשהזיז אותה כדי לגרום לפצע עמוק יותר. הוא נעץ בו מבט זועם, עיניו כהות כשהביט באיש "דיברנו על זה." הוא נשף עמוקות, מגלגל את עיניו מחוסר סבלנותו. "אמרתי שאני עומד לדקור אותך שלוש פעמים, ואם תדמם על הנעליים שלי אני הולך לחתוך לך את הגרון." הוא גיחך כשעיניו של האיש התרחבו. "פעם אחרונה." הוא הזהיר כששלף את הסכין ופילח אותו בתוכו, חופר אותו עמוק יותר. האיש צרח בייסורים.  גו'נגקוק היטה את ראשו לאחור וצחק בחשיכה כשהדם נשפך על נעליו.
  הוא גנח בעצבנות כשהוציא את הסכין והחזיק את הלהב בצווארו של האיש.
טאהינג התקרב אליהם לאט, הוא הניף בידו פגיון כסף, ואז השליך אותו לעבר האיש על ברכיו. הפגיון פילח את רקתו של האיש, ועיניו התרחבו כשנחנק על למוות.גו'נגקוק הביט בו,  כשהוא מת. הוא הביט בטאהיונג, פיו נפער לרגע לפני שחייך למחצה. הוא הביט אל אהובו מעלה ומטה ולחש, "פאק".
  טאהיונג נעל נעליים בשחור-לבן גבוהות, ורגליו היו חשופות לגמרי עד ירכו. על ירכיו היו נרתיקים שנועדו להחזיק את סכיניו. הוא לבש חולצת בייסבול ארוכה, גדולה, אדומה ולבנה, ובחזית המילים השחורות קראו'מפלצת הלילה של דאדי', וגו'נגקוק לא יכל שלא לגחך להביט בו ברכות. . טאהיונג לבש צעיף אדום צעיף שהיה  מספיק נמוך כדי להראות את הקעקוע שלו. הוא רשם את ראשי התיבות של גו'נגקוק על צווארו. בחלק בו  שערו. צבוע כחלחל. כמו כן היה לו קעקוע לב על לחיו בצד שיש לו צבע ורוד על שערו. היה לו צללית תוססת שנמרחה בצורה כה מושלמת, שג'ונגקוק לא היה מסוגל להאמין שמלאך  כמוהו קיים. הוא רצה נואשות לגעת בו, לנשק אותו.
טאהיונג התקרב אליו, נע בחושניות כה רבה עד שגרם  לג'ונגקוק להגיע  לקצה היכולת שלו. טאהיונג הניח את ידו על חזהו והוא חייך כשהסתכלו זה בעיניו של זה. "מה אתה עושה? "הוא נזף, "הפצעים שלך לא היתרפאו עדיין," המשיך גו'נגקוק  לנזוף, קולו עמוק וצרוד בזמן שנטל את זרועותיו של טאהינג בעדינות. אבל הוא לא אמר שום דבר אחר, כי באותו רגע רכן טאהינג ונשק לו עמוקות. גו'נגקוק  כרך את זרועותיו סביבו והחזיק בו מקרוב כשנשקו זו לזו בעדינות. שכן פעם זאת לא היתה נשיקה כוחנית , זאת היתה נשיקה שהביעה את הרגשות שלהם אחד כלפי השני, היה להם צורך להחזיק זה את זה קרוב. שפתיו נעו באיטיות זו לזו, לשונותיהם טועמות זו את זו בעדינות.
טאהיונג התרחק וחייך במתיקות, "רציתי לתת לך משהו מיוחד." הוא חייך כשליטף קלות את לחיו. "אני פשוט אוהב אותך כל כך, דאדי, ולא הייתי בטוח איך להוכיח לך את זה -
גו'נגקוק גיחך כשהביט בקעקוע "ג'יי-גקיי" על צווארו של טאהיונג, "הייתי אומר שהוכחת את עצמך בצורה מושלמת, בייבי." הוא הפריש את שפתיהם, ולרגע נשמו זה על זה "זה מושלם." הוא חייך. היתה בו תחושת גאווה, הוא לא הצליח להסיר את עיניו מהקעקוע הזה.
   טאהיונג נד בראשו באיטיות, "לא רק  הקעקוע." הוא סימן בראשו לעבר האיש המת על הארץ.
  גו'נגקוק הביט בו לרגע בהבעת תדהמה, אבל אחר-כך הסתובב וכרע על ברכיו לצד המת. עיניו התרחבו כאשר הבחין שיש משהו חרות בפגיון הכסוף. הוא שלף אותו מן האיש, הדם נוטף מטה, והוא העביר את אצבעותיו על הידית. שמותיהם נחרתו בידית, וחיוכו של גו'נגקוק הלך וגדל כאשר הבחין שהמילה "אהבה" חרותה בצד אחד של הלהב, והמלה "שנאה" נחרתה על צדה השני של הלהב.
חיוכו של טאהיונג כמעט נגע בעיניו כשהביט בו, "בכל פעם שאתה חודר את העור  של מישהו עם הלהב הזה, חשוב על הבייבי היפה והמקסים שלך שאוהב אותך יותר מכל דבר אחר בעולם הזה." הוא אמר  כשכרך את זרועותיו סביבו  וחיבק אותו מקרוב.
ג'ונגקוק היה קפוא לרגע, הוא בהה בלהב כשכרך את זרועותיו סביב טאהיונג, אבל הוא נזהר שלא להחזיק חזק מדי בגלל פצעיו. הוא השעין את ראשו על ראשו של טאהיונג וחייך כשלחש, "כאילו יש רגע בו אני לא חושב עלייך." הוא מחה את הדם מעל הלהב לפני שהכניס אותו לנרתיקו.
טאהינג קרן, הוא התרחק וצחקק.
  "קדימה, אתה באמת לא צריך להיות מחוץ למיטה עדיין."
 טאהיונג עמד להתבכיין, אבל הוא צחק כשג'ונגקוק הרים את רגליו ונשא אותו כשהלך לעבר המכונית השחורה. "הלכתי לבית החולים לראות את סונגיאון".
 "בלעדיי? "טאהינג ייבב. "רציתי לראות את הכוויות האלה - אני בטוח שהוא נראה לוהט." הוא צחק מבדיחתו.
גו'נגקוק הביט בו לרגע, מבועת למחצה, "אה, הוא נשרף קשות - אבל רק חצי ממנו. בכל אופן, הלכתי להתגרות בו קצת, לשחק עם המוח החלש שלו." הוא גיחך. "הוא רצה להרוג אותי, הוא יכול היה אבל אני עזרתי לו להבין שהאויב האמיתי כאן הוא באטמן. אמרתי לו שבאטמן יכול היה להציל את ארוסתו, אבל הוא בחר שלא לעשות זאת ".טאהיונג המהם, "בטסי באמת התעייף." הוא גיחך. "בדיוק כפי שציפינו שיעשה".
 גו'נגקוק הינהן באטיות, "בדיוק." הוא גחן ונישק את מצחו.
כשהחזיר אותו הביתה, גו'נגקוק הניח בעדינות את טאהיונג על המיטה. טאהינג חייך כשמשך את אהובו למיטה, "אל תעזוב אותי, "ייבב בעדינות, משעין את ידו על עורפו של ג'ונגקוק כדי למשוך אותו אל שפתיו. שפתיהם נעו יחד בהתגרות, הן נשמו בשקט, הן ניקרו  זה את זה רק כדי לטעום אחד השני, אבל לא מספיק כדי לספק את רצונם. הם נאנקו בבת אחת כשטאהיונג ישב על גו'נגקוק והם נישקו זה את זה בלהט בזמן שהם זזים יחד. גו'נגקוק ליטף את קו הלסת של טאהיונג לפני שהחזיק אותו בכתפיו ודחף אותו בעדינות . הם נשמו בכבדות, וטאהיונג קימט את מצחו.  לרגע. "תאט, בייב. אנחנו צריכים לדבר." הוא קם מהמיטה, יצא מהחדר וחזר עם תצלום  כחול. הוא הניח אותו על המיטה וידיו נסגרו  לאגרופים, "אנחנו הורגים שתי ציפורים במכה אחת. רובין ... " הוא חרק בשיניו בכעס כשחשב על המזיק הזה. "המזיק הזה ימות בכאב על מה שהוא עשה לך ... ובטסי גם יצטרך ללכת איתו." הוא משך בכתפיו כאילו זה לא עניין גדול. הוא התיישב ליד טאהיונג והם בהו בתצלום הכחול. "יש תא, ואנחנו נפתה את רובין לתוכו - לילד הזה יש פתיל קצר, אז זה  באמת לא יהיה אתגר. אתה תטפל בו, תכה אותו , תשבור את העצמות המזוינות שלו ואז תקשור אותו ותנעל אותו בפנים."
עיניו של טאהיונג התרחבו אט-אט בהתרגשות כשהקשיב בתשומת לב.
  "אתה תקשט את החוץ בחומרי נפץ, ואז תעשה שביל של בנזין מחומרי הנפץ ... לכאן." הוא העביר את אצבעו אל הרחוב שמעבר לתא. "תן לו לסבול. אני רוצה שהוא יריח את הבנזין ויחנק על זה." הוא עצר ואחר כך חייך, "אז אני אטפל בבטסי, אני אגרור אותו מהאופנוע שלי ואשפוך עליו בנזין. ברגע שהוא יעבור את שביל הבנזין שעשית . אני רוצה שתשליך עליו אש. הוא יישרף, והוא ידליק את השביל. שתי ציפורים. להבה אחת ".
 הפה של טאהיונג נשמט מעט ואז הוא חייך, "החלק הכי טוב הוא שבאטמן  יחיה מספיק זמן כדי לראות את המכה." הוא גיחך. הוא הביט בתצלום הכחול ואחר כך בג'ונגקוק, "בוא נעשה את זה." הוא חייך בהתרגשות, אבל אחר-כך קיפל את זה והניח אותו על השידה . הוא נשך את שפתו התחתונה כשהביט בו, "אל תתעלם ממני." הוא ייבב כשהרים בעדינות את חולצתו הארוכה. "אני צריך אותך, דאדי." הוא ייבב.
 גו'נגקוק ניהל מאבק פנימי כשהביט בו בעיניים מלאות תשוקה, והוא נאנח עמוקות לפני שדחף בעדינות את טאהיונג אל המיטה והשתלט עליו. טאהינג צחק כשכרך את זרועו סביבו ומשך אותו לנשיקה עמוקה. גו'נגקוק משך את השמיכות מעליהם והם צחקו כשנשקו זה לזה בשקט. הוא כירסם את שפתו התחתונה של אהובו וחייך כשטאהיונג התנשף בעדינות.
 הם נשקו זה לזה בכבדות, נהנו מחמימותו של האחר.
 ג'ונגקוק היה עדין, ידיו מלטפות כל סנטימטר מטאהיונג. הוא חפן את קו הלסת שלו כשהם נשקו זה לזה עמוק, לשונם רוקדות יחד. לחייו של טאהיונג בערו בורוד , הוא התנשף בעדינות, ולבו דהר כששפתיהם מכווצות זו לזו.
גו'נגקוק נשק לו עד ששניהם היו חסרי נשימה לחלוטין, וגם אז לא הפסיקו. הוא לא נגע בטאהיונג, או ניסה, ולא מפני שלא רצה - כי הוא באמת רצה, אבל הוא לא יכול. הוא רצה שטאהיונג יתאושש במהירות, ולכן הוא היה עדין ככל שיכול היה להיות.
 שאר השבוע היה מורכב מלעצבן את רובין (ובאטמן) ככל האפשר.
.....................
גו'נגקוק השתמש בסכין שטאהיונג נתן לו כל יום, וזה גרם לחזה של טאהיונג להתנפח. הם תקפו אזרחים אקראיים מדי יום, שיחקו במוחם של כל תושבי העיר. הם רצו לגרום לתוהו ובוהו גדול כל כך שאנשים יפחדו לצאת בלילה.
גו'נגקוק הקפיד להשאיר את חותמו, כך שהגיבורים יידעו שזה הוא שהרג את האזרחים החפים מפשע. הוא ידע שהוא עולה על העצבים של רובין יותר מכל , וגו'נגקוק הקפיד להשאיר רמזים באחת מסצנות הפשע שלו.
רובין ראה את הרמזים.
הוא לא סיפר לבטמן על כך.
רובין נכנס למחסן הקטן - הוא נראה כמו תא מבחוץ. רובין נשם נשימה עמוק כשסקר את עצמו והחזיק את הנשק בידו.
טאהיונג הופיע מאחוריו, צעד בצעדים איטיים ושקטים לקראתו, בעודו מחזיק בידו פגיון. הוא הפך אותו פעם אחת לפני שהעיף אותו לעבר רגליו של רובין, והוא ניקב את ירכו. הגיבור האט לרגע, אבל אחר-כך פנה להביט בטאהינג. "אתה." הוא ירק כששלף ממנו את הפגיון. הוא נשם עמוק, אבל לא נראה שנפגע יותר מפצע קטן. הוא חייך למחצה כשהביט בטאהינג. "אני מחכה לזה זמן מה".
"התחושה הזו הדדית" טאהינג הידק אצבע אל שפתיו  הוא הניף את המחבט בידו והחזיק אותו מאחוריו. "בוא ותתפוס אותי, מותק." הוא צחק בשובבות כשזינק משם. רובין רדף אחריו, אבל קפץ לאחור כאשר טאהיונג הניף את המחבט שלו לעברו. רובין התחמק מהמכה.
רובין היה מיומן בקרב, היו לו רפלקסים מהירים, אבל לטאהיונג היה יתרון אחד: הוא היה בלתי צפוי. הם נלחמו זה בזה, פצעו זה את זה, אבל טאהיונג עשה זאת בחיוך על פניו בעוד רובין מביט בו בגועל טהור. טאהינג בעט ברובין ושלח אגרוף לעבר לסתו. הוא צחק כשרובין פלט דם.
"אתה כל כך יפה! "טאהינג צחק כשרובין כרך את זרועותיו סביבו בחוזקה, כדי שלא יזוז הרבה. טאהינג צחק בקול רם יותר, הוא נאבק נגדו כשהצליח להציב ביניהם מרחק כלשהו, ​​נותן לו מכה עם המרפק, מספיק כדי לגרום לו למעוד. טאהיונג תפס את הגיבור והכה אותו עם המחבט, דם ניתז באוויר.
טאהיונג התנשף בעדינות, הוא חייך כשפגע בו שוב ושוב עם המחבט. הוא נאנק כשהצליח להביא את רובין על הרצפה, על גבו, וטאהיונג ניצל את ההזדמנות הזאת כדי להחזיק את פיגיון ולהכניס אותו אל בטנו של רובין.
חיוכו המרושע של טאהיונג התרחב כשהביט בדמו של רובין ולחש, "קארמה זה דבר מעניין, לא? "הוא התגרה בו, ידיו רועדות כשסובב את. הפיגיון  וחפר אותו עמוק יותר.
 רובין צעק מכאב, הוא ניסה לקום , אבל טאהיונג הניח את רגלו על צווארו והפעיל לחץ מספיק כדי להפוך את ראייתו לטשטש. "אתה ... "רובין נאבק לומר משהו, הוא צווח, נואש לאוויר.
"כן, אני." טאהינג ציחקק בחטף, הוא ניפח את לחייו כשהסתובב. הוא התפתל בחן ותפס את המחבט שלו. הוא הכה עם המחבט את האוויר וכיון  אותו לראשו של רובין. "אני לא אהרוג אותך, ציפור שלע ... אני רוצה שזה יכאב. ." הוא גיחך וטפח על ברכיו של רובין. טאהיונג הניף את המחבט לאחור ואז הכה אותו מספר פעמים, צוחק לקול העצמות הנשברות. דם ניתז על בגדיו של טאהיונג, על הרצפה ועל האוויר. הוא תפס את הפיגיון ודקר אותו שוב.
 רובין צרח בייסורים, צווחיו ממלאים את החלל הקטן. "לך תזדיין! "הוא הצליח להסתובב ולאחוז  בקרסולו של טאהינג כדי למשוך אותו למטה. הנסיון של רובין גרם לטאהינג לצחוק בקול רם יותר. רובין התנשף, ראייתו טשטשה מכמות הדם שאיבד. הוא רעד, וגופו נחלש בכל שנייה שעוברת. "אתה לא תנצח ..." הוא נחנק.
טאהינג צחק כשקם ובעט ברגליו השבורות, "אוי מותק, אבל זה בדיוק איך שזה נראה, נכון? תרא איך אני שורף את באטמן על האדמה, דמיין אותי משתלט על גות'אם ומביא אותו אל ברכיו." קולו המתוק החשיך כשאמר כל מלה. "דמיין את זה, מותק, כי אתה לא תהיה כאן כדי לראות את זה." הוא גיחך כשיצא מהבקתה ונעל אותה מאחוריו.
טאהיונג ציחקק בשובבות כשהניח חומרי נפץ מסביב לדלת. הוא התיז את הבנזין שם ואחר כך המשיך לשפוך לאורך לרחוב. הוא התענג על הצרחות שרובין שחרר. טאהיונג היטה את ראשו לאחור וגנח לרגע. הלילה הזה היה מושלם מדי, הוא לא יכול להכיל את זה ,הוא צחק בקול רם. "ביי, ביי,ציפור שלי! "הוא נופף בידיו בקלילות כשהוציא את קופסת הגפרורים מכיסו האחורי. רובין היה חלש, אבל הוא הצליח  לזחול אל הדלת, מתייפח מחלשותיו. הוא  תפס את ידית הדלת וניסה לפתוח את הדלת. "לא! "הוא צעק כשדפק על הדלת.  טאהיונג הביט מעבר לראשו  וחיכה בסבלנות לאהובו שיופיע עם בטסי. טאהיונג הושיט את אקדחו והעריץ אותו לרגע, "הייתי צריך לירות בו ... "הוא נאנק ואז קפא כששמע צעדים מאחוריו.
"עצור! הרם את הידיים שלך באוויר! "קול פקד.
 גופו של טאהינג נעשה נוקשה, עיניו התרחבו אט-אט כשהקול הדהד בראשו. טאהיונג היה שומע קולות בראשו, והקולות היו מעודדים את מעשיו, הם היו מעודדים אותו לעשות את ג'ונגקוק מאושר בכל דרך אפשרית. כל חלק בטאהיונג היה של גו'נגקוק