כוכב נופל {הושלם ✔️}

13- הסתומה הראשית

-
נ.מ גונגקוק:
-

נעצרתי, מרגיש את עיניו מחוררות את גבי.
הוא צעד אלי במהירות גורם לי לפסוע אחורה, בפחד.
״כמה זמן אתה פה?״ שאלתי בבהלה.

״מספיק זמן בשביל להבין שאתה לא התמים שחשבתי שהוא,״ הוא ענה נועץ בי מבט כועס ומניח בידי את הקופסה שהתגלתה כחבילת פלאפון סלולרי חדש של חברת אייפון, תג המחיר עוד שם, מגלה לי שהפלאפון עלה 3500 שקל.
מחיר שלעולם לא הרשתי לעצמי.

״אוימיגאד!!!״ לפתע הגיעו חבורה שלמה של נערות שלפני רגע מלאו להן ארבע עשרה.
״קים טאהיונג! תתפסו אותי, אני חושבת שאני חולמת!״ אחת הנערות צרחה.
טאה נראה מבולבל, וחיפש בעיניו במהירות דרך מילוט.
חבורת הבנות החלו לרוץ לעברנו וכל תנועה של טאה הפכה למהוססת וחסרת חשיבות.

הוא הניח בידי במהירות את הקופסא והביט עמוק בעיני מבלי לומר מילה.
״טאהיונג אפשר חתימה?״ אחת מהן נכנסה בנינו.

״אני מצטער בנות, אני חייב ללכת.״ הוא פלט במהירות והסתובב לכיוון ממנו הוא בא.

הרגשתי דמעות חמימות עולות ומציפות את עיני. ניגבתי אותן במהירות בשרוול חולצתי, מסרב לתת להן לזלוג על פניי שוב.
התהלכתי לכיוון כיתתי עובר על הדרך בלוקר שלי ומניח שם את הפלאפון בלית ברירה.

נכנסתי במהירות לכיתה מקבל פרצוף זועף מהמורה, מרשה לעצמי להתעלם ממנו ומהערותיו וללכת לשולחני ישירות.
הנחתי את ראשי על השולחן מתפלא שנשארו רק עוד חמש דקות לסיום השיעור.
הצלצול נשמע ברקע,  גורם לי להרים את ראשי.
בדרך כלל אני נשאר בכיתה ולא הולך לקפיטריה אבל היום באופן מיוחד בטני לא הפסיקה לקרקר והחלטתי ללכת לאכול. לא מבין שאני אתחרט על זה כל-כך עוד כמה דקות.

לקחתי את המגש בידי ומכניס מעט אוכל. נעמד בכניסה וסוקר את האולם הגדול מנסה לאתר שולחן פנוי ומוצא אחד בסוף הקפיטריה.

פסעתי לשם במהירות מנסה כמה שפחות שאנשים יבחינו בי למרות שכרגע זו משימה בלתי אפשרית, מתחילת היום נערות רק מבקשות ממני שאמסור דברים לשאר הממברים ורוב הנערים לוטשים בי עיניים כאילו מצפים שהאדמה תפתח את פיה ותבלע אותי.
שבנינו,
מה שאני מת שהיא תעשה במשך כל היום הזה.

התיישבתי במהירות והתחלתי לאכול מרים את ראשי כאשר ראיתי בזווית עין מגש נוסף מונח על השולחן צמוד אלי ועוד כמה מגשים מולי.
לקח לי כמה שניות להבין שזאת אותה הבחורה ממקודם, ומי אם לא באנג צאן והחבורה שלו שהיו שם גם הם.

הבטתי בהם בולע מעט את רוקי.
״תמשיך לאכול גונגקוק.״ היא לחשה לי באוזן מתקרבת אלי ומניחה את ידה על הירך שלי,
מלטפת אותה בעוד חיוך ממזרי על פניה.

״תורידי את היד,״ אמרתי בקשיחות מביט בה בכעס.

״למה? אני בסך הכל רוצה אותך.״ היא אמרה בתמימות מזויפת גורמת לבאנג צאן להחניק צחקוק ולהיחנק מעט מהאוכל.
חבל שלא לגמרי.