התעוררתי מיקיצה טבעית בשעת בוקר מאוחרת, משפשף את עיניי באיטיות.
לאחר כמה שניות שבהן עיניי הספיקו להשיג מחדש את היכולת לראות בבירור הן הצליחו לקלוט גוף זר לצידי- גוף... גברי.
פלטתי צרחה מחרישת אוזניים "מה לעזאזל?!" צרחתי.
זה היה נער, לא מבוגר מדי; שיער לבן ועיניים תכולות, הוא הזכיר לי מישהו שאני כבר לא זוכר, כאילו וקפץ מתוך סרט פאנטזיה כך הוא מופיע- פוקח את עיניו בנונשלנטיות וממלמל כמה מילים.
"בוקר טוב ג'וי ג'וי" הוא בירך ופיהק, גורם לפעימות הלב שלי רק להתחזק ובין אם זה מפחד או ממשיכה אל הקול הדקיק של הבחור הצעיר, לא אהבתי את הצורה שבה שלי החל פתאום לרעוד- עמדתי כמובן לשאול את השאלה הבסיסית ביותר הלא היא 'מאיפה הוא יודע את השם שלי?' אך דבר שיותר עניין אותי היה מי הוא לעזאזל?
לא עבר זמן רב מדי ואותו הקול העדין שהוא הספיק לברך אותי בו נשמע שוב בתדר גבוה, צרחה.
הנער המסכן החל לרעוד ולבכות ,על גופו הייתה חולצה לבנה ובוקסר בלבד, אני הייתי משקר אם הייתי אומר שהנער הזה לא מעניין אותי.
הוא עמד מול המראה , טוב עמד זאת מחמאה בשביל הצורה שבה הוא רעד ונפל בצורה מגושמת כשהביט על עצמו.
"מי אתה?" שאלתי אותו כשהתיישבתי על מיטתי, עדיין מפוחד מהעובדה שפשוט הופיע אצלי בחדר נער באמצע הלילה, אחרי הכל מי לא היה?
"ק-קוראים לי דיפר." הוא ענה בחיוך קטן.
---
"סליחה?" ניערתי את ראשי "דיפר זה השם שלי" נראה שהוא התלהב מהקול שלו, מניח את ידו העדינה על צווארו- ממשש את הגורגרת שזזה בזמן שדיבר וממשיך לצחוק בשקט "דיפר הוא חתול." כיווצתי את גבותיי, מרגיש שזו השיחה הדבילית ביותר שאי פעם יצא לי להעביר.
" מסתבר שלא" הנער גירד בעורפו "אז אתה רוצה לאמר לי שאתה החתול...שלי?" ווידאתי "כ-כן? " הוא ספק שאל ספק ענה, צחקתי.
צחקתי חזק יותר משאי פעם יצא לי לצחוק, הריאות שלי צרחו לאוויר וקולי החל להחרק מצחוק שהחל להרגע אט אט כשראיתי את פניו מרצינית "זה כל כך..." מלמלתי " מוזר, אני יודע" הוא השלים אותי, עדיין מחייך- הנער הזה מעניין ובאותו הרגע הבנתי שבין אם הוא החתול שלי ובין אם רק בחור צעיר שהחליט להשתעשע איתי, הוא היה מושך.
סימנתי לו להתיישב לידי על המיטה, דיפר ניסה לצעוד אך כמובן שהוא מעד מה שגרם לי לפרוץ בצחוק, באמת שלא אכפת לי אם זה החתול שלי או לא, אני כבר מחבב את הנער הזה.
" היי על מה אתה צוחק?" הוא זחל אל המיטה והתיישב לידי, גבותיו מכווצות ושפתיו גם כן "אתה אפילו לא יכול ללכת... בטוח שלא פשוט דפקתי אותך אתמול בלילה?" השבתי בסרקסטיות והוא החל מאדים לפני שהכה את כתפי בידידותיות "אוקיי אז איך אני אדע שאתה באמת דיפר?" הקול שלי הדהד בחדר שכבר לא היה כל כך ריק.
"כמו בכל סרט אימה עם כפילים, תשאל אותי משהו שרק דיפר האמיתי היה יכול לדעת." ניסיתי לחשוב על משהו "אוקיי אז הנה אחד שרק דיפר אמור לדעת " נשכתי את שפתי התחתונה "איך קוראים לאקסית שלי" ניסיתי להטעות אותו "ג'וי אין לך אקסית, אתה הומו" אוקיי, זה דיפר.
---
" יש לי כל כך הרבה שאלות!" הייתי סקרן לגבי נער החתול הבוגר הזה שהמשיך לסרוק אותי עם עיניו בזמן שאני שואל אותו שאלות שעלו לי לראש .
" הראשונה היא בן כמה אתה?" היה אפשר לשמוע אותו בולע את הרוק שלו כשמבט מהורהר הופיע על פניו "שש עשרה... אתה אמור לדעת את זה. " הוא ענה בחוסר ביטחון ושיחק עם אצבעותיו מולי.
" אתה יודע מי אני ?" שאלתי אותו " ברור שאני יודע... אתה ג'וי." הוא לא פירט במיוחד אך לפני שהספקתי להגיד מילה, לבן השיער החל לשתף אותי במידע לא חשוב שהוא זוכר עליי, לא משאיר בי ספק לגבי היותו הגרסה האנושית של חיית המחמד שלי, אך כמובן שסטוקר זו תמיד אופציה.
וכך ההיכרות הקצרה שלי ושל החתול שלי, ואו זה נשמע מוזר." רגע... בהתחלה קראת לי ג'וי ג'וי, יש לי עוד כינויים? " שאלתי אותו והוא הפך לגוון אדמדם בהיר.
הוא השפיל את ראשו "כ-כן " דיפר ענה בבישנות ואז הרים את ראשו ושאל "מותר לי לשאול מה הם ?" הוא נענע את ראשו לשלילה.
ברגע הזה הבטן של שנינו קרקרה " אני רעב " קמתי מהמיטה ואחזתי בידו מה שגרם לפניו להסמיק פעם נוספת ולהביט בי במבט שואל " אתה צריך עזרה בללכת למטבח, לאכול"
----
YOU ARE READING
אירוני, לא כך?- BXB
Fantasiבעולם של מתבגרים, בין מסדרונות התיכונים, הדבר הכי חשוב שקיים הוא כמובן התיוגים שנותנים לכל נער- בין אם זה המקובל, החנון, קפטן קבוצת הכדורגל או אפילו פריק. וג'וי, בן הנוער שלומד בכיתה י'א אחרי הכל הוא מוזר לחלוטין. שונה מכל מי שאי פעם הכיר ונקודת המב...