הכל שייך לו

<<Part 1>>

Lova what you do and do what you love!

**נקודת מבט קים**

נצמדתי לקיר מביטה בעיניו האפלות, שום רגש לא הופיע בהן, הן היו כבויות.

הצורה הגברית והמפחידה שישב על הספה הקטנה לא הרגיעה את הרוח שסערה בתוכי.

"ש.. שלום" גימגמתי
הוא הניד בראשו באיטיות וקם על רגליו בוחן את גופי מרגל ועד ראש בלי בושה, הוא ליקק את שפתיו וסידר את החליפה.

הוא צעד לכיווני צעד אחר צעד עד שהיה במרחק של שני צעדים, "התכוונתי היום לעבור בין הבתים להעביר להם שיחשבו לפני שהם עושים מעשה, שידעו עם מי הם מתעסקים" אמר וקולו הגברי היה צרוד וסקסי,

"והגעתי לבית הזה אף אחד לו היה בו" הוסיף ובחן את תגובתי
"אז רציתי לבדוק מי עובר על החוקים שלי... והנה את עברת על אחד מהחוקים" קולו היה קר ומפחיד.

"א.. אני מצטערת פשוט רק עכשיו ס.. סיימתי לעבוד ו... " הוא קטע אותי "בלי תירוצים" הרים את קולו במעט.

הנהנתי וזזתי מהקיר מתרחקת ממנו.
"אני לא רוצה לראות שזה יקרה שוב ואם תעברי על עוד חוק אחד את תשאי בתוצאות" אמר, בחן את גופי בפעם האחרונה ועשה את דרכו לדלת.

הוצאתי נשיפה חדה מריאותיי ונכנסתי להתקלח.

הוא הרבה יותר מפחיד מאביו!

נשכבתי במיטה מביטה בתקרה הלבנה ואחר כך בקיר המוזר שלי, בכל פעם שאני רוצה לצייר משהו אני מציירת על הקיר במקום כמו כל בן אדם נורמלי שמצייר על דף.

<><><><><><><><><><><><>

אספתי את השיער לקוקו גבוה ומתוח סידרתי את הסינר והתקדמתי אל שולחן 6 שצריך ניקוי.

נשענתי על הבר של המסעדה ועצמתי את עיניי בעייפות, כמעט ולא ישנתי בלילה.
"קימברלי" שמעתי את קולו החזק של הבוס שלי סהר
הבטתי בו בחוסר כוחות "בעוד חצי שעה מגיעים אנשים חשובים תארגני את המסעדה ותדאגי שהכל יהיה מסודר" אמר בלחץ ומודיע גם לשאר העובדים.

ניקיתי את הבר ביסודיות ואחר כך גם את השולחנות.
"למה הוא חייב להיות תמיד כל כך לחוץ?" שאלתי במלמול את שי, "היום הוא ממש לחוץ" הודיע ועזר לי לסדר את הכל המהמתי ושנינו יצאנו להפסקה.

שי ישב על הספסל מעשן את הסיגרייה שמלאה בחומרים רעילים, תמיד שנאתי את הריח של זה וניסיתי לשכנע אותו להפסיק לעשן אך הוא לא הסכים לוותר על זה.

"קימברלי" שמעתי את צעקתו של הבוס הלחוץ שלי, נאנחתי ונכנסתי למסעדה.

הנחתי את ההזמנות על שולחן מספר 8 חייכתי בנימוס וחיכיתי לאורח ה'מיוחד' הזה

נשענתי על הבר בשעמום מעבירה את מבטי על הסועדים במסעדה, פעמון הדלת נשמע והפנתי את מבטי במהירות לדלת, ארבעה גברים לבושים בחליפות נכנסו למסעדה שום הבעה לא הופיעה על פניהם.

העברתי את מבטי על כל אחד ועיני נתקעו עליו.

כל הרעש שהיה הושתק אנשים מיהרו לקחת את החשבון וללכת, חלק החליטו לשבת בשקט בלי בלגן ורחוק מהם.

נאנחתי ושיפשפתי את פניי, זאת המשמרת הכי ארוכה שהייתה לי (לפחות ככה היא מרגישה).

רעות המלצרית שהייתה איתי בתיכון, הציעה את עצמה למלצר לו אך הבוס עיקם פרצוף.
רעות תמיד הייתה מלכת הכיתה וכל בן רצה להניח את ידיו על גופה, והיא זרמה עם כולם כל לילה בן אחר.

היא גנחה בעצבנות וכיווצה את פרצופה בכעס.
סהר העביר את מבטו בין כל העובדים שציפו בקוצר רוח לראות את מי יבחר ושרברב את שפתיו.

"קימברלי תגשי לשולחן תשע" פקד הנהנתי באיטיות והעברתי את מבטי לשולחן תשע שם ישבו ארבעת הגברים.

לקחתי את הפנקס והעט והתקדמתי באיטיות לשולחנם, נעמדתי מול השולחן מאלצת חיוך ושואלת "צהריים טובים אני קים ואני אהיה המלצרית שלכם, מה תרצו להזמין?"
המשפט הקבוע שלימדו אותי לומר לכל סועד במסעדה.

אני מניחה שמי שהחליט לבקר אותי אתמול שם לב שהחיוך שלי מאולץ ועיקם פרצוף (הוא שולט על הארץ שלי ועןד כמה אחרות ועדיין אין לי מושג איך קוראים לו).

"נראה לי סטייק ובירה" אמר מי שישב לצידו של השולט עיניו היו ירוקות ושיערו בלונדיני מלוכלך (אני פשוט אקרא לו  כך עד ששמו יתגלה)
"אני אקח את הדג פילה ובירה"

הושטתי את הדף עם ההזמנות לשי הטבח וחיכיתי שיהיו מוכנות...

הגשתי להם את ההזמנות אילצתי חיוך והסתובבתי לחזור
" לאן את הולכת" קולו העמוק עצר אותי
"לעבוד?" ספק שאלתי ספק אמרתי
הוא ציקצק בלשונו "שבי" פקד
הסתכלתי עליו עם עיניים פעורות,"אני צריכה לעבוד, בתאבון" אמרתי הוא הניד בראשו וסימן לי עם ראשו לשבת הנדתי בראשי ממשיכה לעמוד.

"יש בעיה?" סהר הגיע במהירות, "הוא רוצה שאני אשב איתם" מילמלתי "אוקיי אז תשבי איתם אני אמצא מלצרית אחרת" אמר בחיוך לחוץ.

פערתי את עיניי וידו של השולט (אוח זה נשמע הזוי ומפגר) משכה אותי אליו.

"עברת על עוד חוק" לחש באוזני
"את אמרת לי לא"

"גבריאל מה?" מי שישב מולו שאל
"כלום אחי" אמר גבריאל "קימברלי תכירי אלה שון" אמר והצביע על מי שישב לידו "בראד" הוא הפנה את ידו למי שמולנו "וריי (ray)" חייכתי חיוך קטן ומאולץ.

למה לעזאזל אני צריכה להכיר אותם?