Road Trip // Hebrew

פרק 13

הארי

"תשתקי. פשוט תפסיקי לדבר. את מעצבנת אותי."

"איך זה בדיוק מעצבן? אתה זה שהתחלת את זה!"

"ובכן אני לא חשבתי שתמשיכי עם זה ככה."

"אתה רק כועס כי אני יכולה לשחק יותר טוב ממך."

"לא את לא."

"כן, אני כן!"

פליסיטי דקרה אותי ישר בחזה שלי והזעיפה את פניה אליי. שיחקנו סוג של משחק מילים ב30 דקות האחרונות. אני שנאתי להודות בזה, אבל היא קרעה אותי. לפעמים אני נהיה ממש תחרותי, וכשהיא התחילה לנצח, התחלתי להיות מתוסכל. לא אהבתי להפסיד, במיוחד לא במשחק שאני הצעתי לשחק בו מההתחלה. אז לא רציתי לשחק יותר.

תקראו לי אחד שלא יודע להפסיד בכבוד. אני לא שם זין.

האוטו שלי, החוקים שלי.

"בסדר, אנחנו נפסיק לשחק," היא שילבה את ידייה על החזה שלך ונשענה אחורה על משענת הכיסא שלה. "עוד כמה זמן נגיע לשם?"

"אני חושב שעוד שלושים דקות."

"אנחנו פוגשים אותו ישר כשנגיע?"

ניערתי את ראשי והסתכלתי מטה על שעוני, "לא. הוא נשאר בחוץ עד מאוחר כמעט בכל לילה, והוא לא יתעורר עד אחר הצהריים. הייתי אומר שנפגוש אותו בעוד כמה שעות. עד אז אפשר להסתובב קצת."

"אוקי, מגניב," עינייה דלקו קצת כשהיא חייכה אליי. "אז איך הבחור הזה?"

בזמן שחשבתי על כל הדברים שחוויתי עם נייל בעבר, צחקתי על הזכרונות, "הוא כמו הארנב של אנרג'ייזר. לילד יש כל כך הרבה אנרגיה ותעוזה שאני לא מבין איך זה בכלל הגיוני. הוא אף פעם לא שותק, הוא רועש כמו הגהינום, הוא ממש מצחיק, ולפעמים ממש מעצבן. בערך כמוך."

"היי!" פליסיטי התערבה, חובטת על הזרוע שלי.

"אני רק צוחק. בערך. הוא מגניב. את מתחילה להיות מגניבה."

היא הוציאה את לשונה החוצה וכיווצה את עינייה, "אני יותר מגניבה ממך."

"היית רוצה!"

היא הייתה באמצע להחזיר לי תשובה אבל הטלפון שלה צלצל. גלגלתי את עיניי, הייתה לי את התחושה שהחבר שלה מתקשר. באמת, אני לא יודע איך היא מתמודדת עם הבן אדם הזה. אני לא יודע בדיוק כמה זמן הם ביחד. משהו אומר לי שהם ביחד די הרבה זמן כי זה כאילו היא כבר רגילה לעשות כל דבר שהוא אומר כדי לעשות אותו שמח. שזה נוראי. היא צריכה להיות שמחה במערכת היחסים הזאת. הוא צריך להתעורר ובאמת לרצות אותה לפחות לפעם אחת. אני מאושר שהיא עמדה על שלה מוקדם יותר בגלל שזה בדיוק מה שהיא הייתה צריכה.

אלוהים ישמור. אני נשמע כמו ד"ר פיל.

שמישהו יביא לי תוכנית טלוויזיה.