פליסיטי
"אנדי, תפסיק! אתה הולך להרוס הכל!" צעקתי כשהכיתי את ידו. צפיתי בו כשדחפתי אותו הצידה. "לך תתעסק במשהו יצירתי, כמו לסרק את השיער שלך או לסדר את החדר שלך."
הוא העביר את אצבעותיו דרך השיער המבולגן שלו, חוזר למקום שבו עמד לפני שדחפתי אותו, "אוקיי, סירקתי אותו באצבעותיי, ולא, מה לעזאזל, אני לא הולך לנקות את החדר שלי. אני לא עושה שום דבר רע כאן, אז את צריכה להירגע."
"תתרחק."
"לא, תתני לי לעזור!"
"אתה תמיד הורס דברים!"
"אני לא הפעם!"
"לא!"
אנדי ואני נשמענו כמו שני הילדים הכי מעצבנים בעולם כשעמדנו עם הפיג'מות שלנו במטבח והתווכחנו. הוא עשה כל דבר שהוא יכל לעשות כדי להציק לי, ואני ניסיתי כל כך שהוא יפסיק. על אף, צחקתי יותר מהניסיונות שלו לעשות את מה שהוא ניסה לעשות. הוא דקר אותי במתוניים, בלגן את שיערי עם האצבעות שלו, לקח דברים ממני, מחץ אותי בינו לבין השיש. הופתעתי שהוא זכר את המקום שדגדג אותי הכי חזק, ואני כמעט צווחתי כשהוא התחיל לדגדג אותי.
אני לא יכולה לתאר כמה התגעגעתי ללדבר איתו כל יום ולבלות יחד אחרי בית הספר. תמיד חווינו זמן נהדר כשנכנסו לדברים שאנחנו לא אמורים להיכנס אליהם ובטעות להיכנס לצרות. הכל היה כל כך כיף בין שנינו, ואף פעם לא הייתה שניה אחת משעממת. כשהסתובבתי לשיש לקחת קערה, אנדי מלמל משהו על לרצות לעזור לי, לוקח את אותה הקערה. זאת הייתה חצי שינה מהירה של עזוב-או-מלחמה לפני שקערת הפלסטיק נפלה מידנו אל הרצפה. זה עשה רעש כל כך חזק כשזה קיפץ מעלה ומטה על הרצפה, והיה בלגן שלם מתערובת הביצים שהייתה בתוך הקערה.
הסתכלתי על אנדי עם מבט מופתע, "תראה מה עשית!"
"אני?! אמרתי שאני הולך לקחת אותה!"
"אני כבר הייתי בדרך לקחת אותה! אמרתי לך שאתה תמיד הורס דברים!"
באותו הזמן, שנינו נאנחנו, לפני שהתכופפנו לנקות את הבלגן, נתקעים עם הראשים אחד בשני. ידי במהירות נגעה במצח שלי, איפה שהראש שלי ושל אנדי התנגשו כשנפלתי לרצפה. יכולתי להרגיש את הכאב פועם בראשי, ולחצתי את עיניי כדי להרגיע חלק מהכאב. פתחתי עין אחת כדי לראות את אנדי עושה בדיוק אותו הדבר, משפשף את מצחו כשהחל לצחוק.
"שיט, פל. זה כואב."
"טוב אז למה התנגשת בי?"
"אני לא התנגשתי בך! את התנגשת בי!"
"לא, זאת הייתה לגמרי אשמתך. אתה התנגשתי בראש שלי," אמרתי כשנשענתי על הארונות.
"מה קורה כאן?" הארי הופיע מאחורי האי במטבח, משפשף את עיניו ומביט בנו. הוא נראה כאילו הוא רק התעורר עם העיניים העייפות שלו והשיער הפרוע. הוא התעורר בטח מכל הרעש שאני ואנשי עשינו במטבח, כי הוא עמד שם רק בתחתונים.
YOU ARE READING
Road Trip // Hebrew
Fanfic“I may not have gone where I intended to go, but I think I have ended up where I needed to be.” - Douglas Adams all the rights are saved to- aquarliam **translated Fanfiction**
