פרק 17

1.5K 71 4
                                    

הארי

"הארי, קום!"

קפצתי למשמע השם שלי. עיניי נפקחו כשהייתי בכוננות גבוהה. האוטו לא זז והיה מאוד חשוך בחוץ. הלחץ שלי התגבר, אז במהירות נגעתי בעצמי, מוודא שאני עדיין בחתיכה אחת. כשסובבתי את ראשי לכיוון מושב הנהג, ראיתי את פליסיטי יושבת שם עם חיוך משועשע על פנייה.

"מה קורה פה? משהו קרה?"

היא ניערה את ראשה והתחילה לצחקק, "כלום. רק חשבתי שאני אוכל להעיר אותך."

"על ידי להפחיד אותי למוות?"

"זה היה בשביל לבדר אותי. את האמת שזה ממש משעמם לנהוג כשאתה היחיד שער."

"ובכן, עכשיו את יודעת איך זה בשבילי כשאת ישנה," נשפתי, משפשף את ידי בעיניי. "איפה אנחנו? למה עצרנו?"

"אנחנו בסנט לואיס. אתה ישנת כל הדרך. אפילו עצרתי בתחנת הדלק והכל."

הסתכלתי מהחלון ואני די בטוח שיכולתי לראות את "קשת השער" מרחוק. אורות העיר היו בהירים וזוהרים בכל מקום. כל הבניינים היו מעלינו. יכולתי לראות כמה כוכבים נוצצים בשמי הלילה, וזה היה מראה ממש יפה.

"לא היו פקקים ולא עשית תאונה בזמן שישנתי?" ניערתי את ראשי, מעביר את ידיי בשיערי. "אני לא מאמין שישנתי כל כך הרבה זמן."

"גם אני," היא צחקה. פותחת את דלת המכונית. "אתה פשוט התעלפת. ולא, הכל היה ממש בסדר כשנהגתי."

היד שלי דחפה את הדלת כשיצאתי החוצה, ישר נפגש עם הרוח החורפית הקפואה. פליסיטי הלכה אליי, זרועותייה מחבקות את הגוף שלה כדי לחמם את עצמה.

"איפה כדאי לנו להישאר?" היא שאלה אותי, מסתכלת לכיוון כל הבניינים.

לא יכולתי לראות אותה רועדת מולי, אז עטפתי את ידיי מסביבה כדי לנסות לחמם אותה. היא השעינה את עצמה לתוך גופי, האוזן שלה לחוצה מנגד לבד של הג'קט שלי. אני די בטוח שהיא יכלה לשמוע כמה חזק הלב שלי פעם בגלל שיכולתי להרגיש זאת בגופי.

"אנחנו נמצא מלון או משהו. מקום נעים, זה מה שבטוח."

היא הנהנה בראשה כנגד לחזה שלי כשהיא דחפה את עצמה קרוב יותר בתוכי בדיוק כשהרוח החזקה פגעה בנו. שלא תבינו אותי לא נכון, אני אוהב את החורף בגלל האווירה השמחה בזמן חג המולד, אבל אני ללא ספק שונא את המזג האוויר הקפוא שמגיע יחד עם זה. אני פשוט לא בן אדם של קור בכלל. אני מבהיר את זה פחות או יותר לכול בן אדם סביבי.

במורד הרחוב מאיפה שחנינו יכולתי לראות את בית המלון "האמפטון-אין". כל דבר בשנייה הזאת היה נראה ממש חמים ונעים, והייתי צריך להיכנס פנימה. לקחתי את ידה של פליסיטי והובלתי אותה לכיוון המלון. זה היה ללא ספק מתחת לשלושים מעלות בחוץ, ויכולתי לשמוע את השיניים שלה נוקשות. כל זה עודד אותי ללכת מהר יותר כדי לחמם אותה.

Road Trip // HebrewWhere stories live. Discover now