הארי
עיניי התרגלו לחדר החשוך כשגופי החל להתעורר. הרגשתי כאילו ישנתי למשך המון זמן, אבל כשהסתכלתי מבעד לחלון היה עדיין חשוך בחוץ.
העברתי את מבטי אל השולחן בצד, מנסה לקרוא את המספרים הזוהרים של השעון הדיגיטלי. השעה הייתה כמעט שש בבוקר, אז למה אני בכלל ער? אני לא באמת הרגשתי עייף בכלל. אולי זה מפני שעכשיו משהו בסביבות שמונה בבוקר בניו-יורק ואני רגיל לאזור הזמן הזה. מה שזה לא יהיה, אני לא חושב שאני הולך להירדם שוב בקרוב.
פליסיטי זזה קצת כשניסתה לשנות את התנוחה שישנה בה לידי. היא חיבקה אותי חזק יותר והתקרבה אליי יותר כשעדיין ישנה. כשהסתכלתי עליה, התחלתי להרגיש חיוך עולה על פניי. החולצה שלי שלבשה עלתה עד לקו המותן שלה, מאפשרת לי לראות את התחתונים הכחולים והחמודים שלבשה. השיער שלה היה בכל מקום, אז ניסיתי לדחוף חלק ממנו לאחורי אוזניה ומפניה.
נזכרתי במה שקרה ליל אמש וליבי החל לפעום במהירות. אני מרגיש שקרו המון דברים. אולי לא קרו הרבה דברים מבחינה כמותית אך הם כן היו מאוד עוצמתיים.
אני סוף סוף וויתרתי והודיתי ברגשות שלי. כאילו, אני באמת אמרתי שאני מאוהב בה. אף פעם לא הייתי מפוחד כמו שהייתי כשאמרתי לה את זה. הלכתי לקפיצה חופשית עם נייל לפני כשנה, וזה לא היה מפחיד כמו לומר לפליסיטי שאני אוהב אותה.
אני אוהב אותה. אני אוהב את פליסיטי. לעזאזל, אני יכול לומר זאת כל היום ואף פעם לא ימאס לי.
והיא אוהבת אותי בחזרה. זה הרגיש כל כך טוב לשמוע אותה אומרת את זה, וזה הרגיע אותי לגמרי לדעת שההתוודות שלי לא הפחידה אותה. הפכתי את עצמי לכל כך פגיע לידה. אני בעצם נתתי לה את ליבי, ועכשיו יש לה את הכוח לשבור אותו אם היא תרצה. אני מקווה שהיא לא תעשה משהו מהסוג הזה, אבל האפשרות הזאת תמיד פתוחה וזה מפחיד אותי. חוץ מהעובדה שכל זה מלחיץ אותי, רציתי שבאמת תהיה לה את ההרגשה הזאת. רציתי שהיא באמת תדע שאני אוהב אותה ושאני בוטח בה.
לשכב שם לידה, התחלתי לחשוב על מה שקרה אחרי כל הדברים הרגשיים. אני עדיין לא יכול להאמין שאנחנו שכבנו. זה פשוט לא נראה אמיתי, זה הרגיש כמעט כמו חלום. כמובן, חשבתי על זה לפני, ועד אתמול בלילה, תמיד חשבתי שזה הולך להיות רק פנטזיה. אבל זה הפך לאמיתי, ואני בטח הולך לחשוב על זה בלי הפסקה. זה לא הולך לעזוב את מחשבותיי אף פעם, זה בטוח.
בדיוק כשהתחלתי להירדם בחזרה, שמעתי את הטלפון שלי מתחיל לצלצל מהחדר האחר. לעזאזל. לא רציתי להפריע לפליסיטי כשהיא ישנה כך, אבל רציתי לדעת מי מתקשר אלייך בשעה הזאת.
"שיט שיט שיט. לא לא לא. למה עכשיו?" לחשתי כשניסיתי להחליק מתחת לפליסיטי. הסתכלתי מטה עליה, מקווה שלא אעיר אותה כשהחלפתי את גופי עם אחת הכריות. "אל תתעוררי, אל תתעוררי, בבקשה אל תתעוררי."
YOU ARE READING
Road Trip // Hebrew
Fiksi Penggemar“I may not have gone where I intended to go, but I think I have ended up where I needed to be.” - Douglas Adams all the rights are saved to- aquarliam **translated Fanfiction**
