הארי
"צאי מהרכב."
"לא."
"אני לא צוחק. צאי."
"הארי, קר! אני לא הולכת לצאת לשם."
"אז תקחי שמיכה איתך."
"אני לא רוצה לצאת."
"אני אמשוך אותך החוצה מהמכונית."
"לא אתה לא."
יצאתי החוצה מהרכב ורצתי לצד שלה לפני שהיא יכלה לנסות לנעול אותי בחוץ. פתחתי את דלת המכונית והרמתי אותה באותה הדרך שהרמתי אותה אתמול בלילה. היא ניסתה להתפתל החוצה מהאחיזה שלי, אך החזקתי אותה חזק. השתמשתי בכף הרגל שלי כדי לטרוק את הדלת בזמן שהתחלתי להתרחק מהמכונית.
"הארי, תוריד אותי!"
"לא."
היא התנערה עוד קצת לפני שהיא הצליחה וחבטה בי בכתף, "אני אמרתי לך שאני לא צריכה להשתמש בשירותים."
הנחתי אותה כשהגעתי לשירותי הנשים, "אנחנו נסענו במשך ארבע שעות ואתה אומרת לי שאת לא חייבת להשתין? נשארו לנו עוד כמעט ארבע שעות נסיעה, ואני לא עוצר להפסקת שירותים כשיש לנו אחת עכשיו. אז כנסי לשם ותעשי את הדברים שלך."
היא הורידה ממנה את השמיכה וזרקה אותה על החזה שלי, מתנשמת בזמן שהיא הלכה מעבר לדלת. גלגלתי את עיניי לפני שחזרתי לרכב למלא את הדלק.
הגענו לטקסס לפני לא הרבה זמן, וזה היה קצת לפני 2 בצהריים. המכונית הייתה כמעט ריקה מדלק, ואני החלטתי שזה יהיה טוב לעצור עכשיו כי היו שם כמה חנויות מזון ליד תחנת הדלק. לא אכלנו מאז שעזבנו את הבית של זאין מוקדם הבוקר, אז גוועתי ברעב.
פליסיטי ישנה במשך כמעט שעתיים בנסיעה, מה שהיה סוג של הקלה וסוג של משעמם. עם כמה שאני הייתי שמח שהיא תהיה ערה כדי לארח לי חברה בזמן שאני נוהג, אני כמעט הייתי זקוק לשלווה והשקט לעצמי. אני לא יכולתי להמשיך עם כל המחשבות רצות בראשי. זה כמעט שיגע אותי, ולא היה לי מושג מה לעשות לגבי כל זה. אני אף פעם לא התמודדתי עם דבר כזה. ובמילה "כזה" אני מתכוון לכל הרגשות האלה והתחושות שפתאום הגיעו בהפתעה. בכל הכמעט 21 שנים שאני חי בהן, אני לא חוויתי ניסיון עם החרא הזה. זה לא כמוני להתנהג בדרך הזאת.
אני חושב שאני פשוט משתגע. אני נשמע משוגע? כי אני חושב שאני כן.
ואתם יודעים מה? אני ידעתי שהיא לא תזכור משהו מהלילה המזדיין הזה. לא הייתי צריך לתת לתגובה שלה לעבוד עליי כי ידעתי שזה מה שיקרה. היא הייתה מבואסת ושיכורה ומילמלה כמה דברים מטומטמים כל הלילה, ברור שהיא לא תזכור. איך אידיוט גמור כמוני יכול באמת לחשוב שאולי, רק אולי, היא הייתה יודעת מה היא אומרת. וכל טיפת תקווה שהייתה לי שהיא איכשהו תרגיש אפילו טיפה מהרגשות האלה כלפיי כמו שאני הרגשתי אליה נעלמה לחלוטין.
YOU ARE READING
Road Trip // Hebrew
Fanfiction“I may not have gone where I intended to go, but I think I have ended up where I needed to be.” - Douglas Adams all the rights are saved to- aquarliam **translated Fanfiction**
