פרק 44

586 46 5
                                    

פליסיטי

הוא הרגע ... מה.

אם השמיעה שלי לא הטעתה אותי, אני חושבת שהארי אמר הרגע שהוא מאוהב בי. אבל אני חושבת ששמעתי אותו נכון מפני שזה מרגיש שהלב שלי פועם בקצב של מיליון מייל לדקה. אני מרגישה קפואה במקום, וכל מה שאני יכולה לשמוע זה פעימות ליבי בחזהי.

הוא אוהב אותי.

הוא מאוהב בי.

אלוהים.

אני אפילו לא יודעת אם אני מתפקדת כרגע. השלוש מילים שרק יצאו מפיו המיסו אותי מבפנים. הלחיים שלי הרגישו חמות, וכל הגוף שלי מעקצץ. אני לא בטוחה שאני בכלל נושמת עכשיו.

אני לא מאמינה שהוא אמר את זה. מכירים את זה שאתם שומעים משהו וזה ישר הופך אותכם למאושרים, אבל לא ידעתם שזה משהו שכל כך רציתם לשמוע? זה איך שאני מרגישה עכשיו. אני לא ידעתי שרציתי לשמוע את הארי אומר את המילים האלו, אבל ברגע שהן יצאו מפיו היה הרגע שהבנתי שזה בדיוק מה שקיוויתי לשמוע ממנו בזמן כזה או אחר. אני כל כך מאושרת ו ... אני אפילו לא יודעת. אני לא יכולה לחשוב על מה לומר. אני חסרת מילים. אני לא יכולה באמת לתאר במילים את מה שאני מרגישה עכשיו כי שום דבר לא מתאר את זה בשלמותו. כל מה שאני יכולה לומר זה שאני מאושרת.

הארי סטיילס אוהב אותי. זה כמעט נראה טוב מידי כדי להיות אמיתי, ההוכחה לזה שהוא באמת התכוון לזה אלו כל הפעולות שלו. אני יכולה לומר שהחלק הכי טוב הוא שאני אוהבת אותו, גם, אבל החלק הכי טוב הוא שהוא אוהב אותי. אין שום דרך חינוכית לתאר איך זה מרגיש להיות אהובה על ידי הארי.

כשהוצאתי את עצמי ממחשבותיי, הסתכלתי עליו כדי לראות מה הוא עושה. הוא נשך את שפתו התחתונה כשקו הראיה שלו נראה שעובר בדיוק דרכי. זה כמעט נראה כאילו הוא, עצמו, היה קפוא במקומו ופחד ממשהו.

"הארי? הארי, אתה בסדר?" הנחתי את ידי על כתפו לפני שהסתכלתי על ידיו. "הארי, אתה רועד."

הוא החל לקחת נשימות עמוקות כשהוא סגר את עיניו לכמה שניות. כשהוא פתח אותן בחזרה, הוא הסתכל בדיוק עליי, ואני יכולה לראות כמה פגיע הוא גרם לעצמו להיות. מבט עיניו היה רך ומלא ברגשות שלא יכולתי לזהות.

כשהוא שאף עוד נשימה, הוא נעיר את ראשו במהירות, "פאק. זה היה מפחיד לתאר. אבל לעזאזל, אני מרגיש הקלה שהורדתי את זה ממני." צפיתי בו כשהוא התיישר, מוריד את כובע הצמר שלו ומעביר יד בשיערו. האצבעות שלו ננעלו בעורפו כשהוא התחיל לצחוק, פוזל אליי. "אין לך מושג איך זה מרגיש לומר את זה בקול," הוא עצר לרגע לפני שתווי פניו נראו מודאגים. "שיט, רגע. אני דפקתי הכל הרגע? לעזאזל. מה, אה - את מבוהלת?"

"למה אתה חושב שאני מבוהלת?" שאלתי אותו, מטה את ראשי הצידה. הייתה לי תחושה לגבי מה תהיה התשובה שלו, אבל הייתי די מסוקרנת לדעת מה הוא יאמר.

Road Trip // HebrewWhere stories live. Discover now