Rose

פרק 14

השבוע השלישי שלנו בתאילנד עבר מהר, שישי הגיע ואיתו השאלה של איפה האוכל של אמא?

בגלל שאנחנו שומרים כשרות, הדבר היחיד שאנחנו אוכלים זה דברי חלב או שימורים שהבנו במזוודה.

אחרי הקידוש שאליאב עשה נכנסנו לחדר, אליאב דיבר על המסיבה שיש בדירת נופש לידנו ולינור דיברה על אותו בר שהיינו בו לפני יומיים.

״אני נשארת בדירה, יש לי בחילה. ואל תעצרו את עצמכם מלהנות, אתם יוצאים״ קבעתי ונשכבתי על המיטה.

לינור עלתה מעליי ונשקה לראשי, ״את במחזור?״ שאלה.

״כן״ שיקרתי והיא צחקה, ״בסדר.. אני משאירה לך כדור ליד המיטה, תשתי עוד מעט״

הנהנתי ואחרי כמה דקות שמעתי טריקת דלת, הרמתי את ראשי מהכרית, לקחתי את המפתח לחדר ואת הטלפון שלי.

עצרתי מונית כשהגעתי לכביש, אמרתי לנהג את המסעדה שזכרתי את שמה בעל פה, סקלני (Scalini)

הגענו אליה אחרי רבע שעה, שילמתי לנהג ויצאתי מהמכונית, התקדמתי לאט וחייכתי שהסתכלתי לצד ימין, המלון שהייתי בו עם הראל.

היינו ביחידת נופש וביומיים האחרונים במלון, המסעדה הייתה בסוף הרחוב ואי אפשר היה לפספס אותה.

התקדמתי בשביל גישה, נזכרת בחיבוקים ובנשיקות אפילו בכפות ידיים שלו שאחזו בישבני.

פניתי שמאלה והייתי במסעדה, היא הייתה יפה, כמו שזכרתי, המלצרים התרוצצו משולחן לשולחן, אנשים חיכו בבר בכדי לקבל מקום, כשאנחנו היינו, המסעדה הייתה ריקה, היא הייתה חדשה.

ועכשיו היא התפתחה.. בדיוק כמוני, המלצר שמילצר אותי באותו הערב עבר מולי וחייכתי, למה אני זוכרת פרצופים?

נכנסתי פנימה, לא יזיק לי כוס יין, הייתי צריכה את זה, זיכרון טוב מהמקום הזה.

חיפשתי כיסא פנוי, הברמן קלט אותי וחייך חיוך קטן ומבין, נשכתי שפתיים וראיתי זוג קם והלכתי במהירות לעבר אחד הכיסאות הפנויים.

התיישבתי, הברמן התקרב אליי, לעומת העובדים שהיו תאילנדים, הוא היה רחוק מההגדרה הזאת.

״מה את רוצה להזמין?״ הוא דיבר במבטא אנגלי-ישראלי וחייכתי, ״טוב לדעת שיש עוד אחד כמוני במקום הזה״

הוא צחק, ״לא הייתי מאמין שאת ישראלית״ אמר וצחקתי, ״את מוכרת לי.. היית כאן לפני כמה חודשים?״ שאל.

״שנים אולי, אבל אני לא זוכרת אותך״ הרמתי את גבותיי, ״נזכרתי.. היית שקועה בגבר גבוה עם עיניים חומות״

אני מרימה את גבותיי בהפתעה, ״אתה כאן כמעט חמש שנים?״ שאלתי.

״זה המקום שלי, אז כן״ הוא חייך וניגב כוסות, ״מה תרצי לשתות?״ שאל.