בשביל אנבת', תמיד

פרק 6

פרסי קם ושיפשף את עיניו העייפות.

למרות שידע שקם משינת לילה מלאה, הוא עדיין הרגיש את העייפות הנוראה לוחצת על ראשו כאילו לא ישן זמן רב.

'עוד קצת', חשב לעצמו 'עוד קצת ואראה את אנבת'. עוד קצת ואוכל לישון מבלי להרגיש דאגה ונקיפות מצפון על הזמן המבוזבז בו יכלתי לחפש. עוד קצת ולא אהיה לבד יותר. עוד קצת ויחזור הרעש למחנה. עוד קצת ואוכל לנשום בחופשיות. עוד קצת ואוכל לראות את חברי. עוד קצת ואוכל' כאן פרסי הרגיש דמעה נוזלת במורד פניו. 'עוד קצת ואוכל לנשק אותה, את אנבת'.'

פרסי, שהרגיש את הדמעות זולגות על פניו, התארגן. בעודו חונק יפחה הוא הכניס את אנקלוסמוס לכיסו. הוא הכריח את עצמו לא לנגב את דמעותיו בעודו משחרר את כל הדאגה והלחץ בו היה באחרונה.

הוא פתח את המגירה בחדרו והוציא בקבוקון זהה לבקבוק אותו נתן לו ארס רק כמה שעות מוקדם יותר, מתנה מאביו. את הבקבוקון עם הנוזל השחור הכניס למגירה במקומו. התהליך היה קשה יותר ממה שנשמע בגלל הרעידות בגופו.

הוא פתח גם את הארון ומצא כדור שהיה נראה כמו כדור אקמול, נראה תמים, לא חושף דבר מרשעותו, הוא הכניס אותו לכיסו.

הוא התיישב על המיטה והעלה בזכרונו את פניה של אנבת', מדמיין בראשו את המפגש בניהם בעוד שעות ספורות. תוהה לעצמו כיצד תגיב, האם תכעס כי לא הגיע מוקדם יותר. או אולי תצחק על כמה זמן לקח לו למצוא אותם.

בעודו מעלה ומדמיין סיטואציות שונות, ידע כבר כי היא לא תכעס, לא תתעצבן. טוב, אולי רק קצת. היא תיתן לו לסבול קצת ולייסר את עצמו, אולי רק איזו מכת קונג-קפו קטנה ואז היא תנשק אותו.

הוא דמיין כל כך בעוצמה את המצב על שכשהבין שזה לא קרה, חזרו הדמעות לזלוג בעוצמה על פניו. פרסי עצם את עיניו והחל בתוכנית אותה רקח בלילה עם אביו, הוא הפיל את הבקבוקון לרצפה.

הבקבוקון התנפץ.

לחדר נכנס במהירות אפולו. הוא בחן את הבקבוקון המנופץ על הרצפה והבנה הפציעה בפניו.

"אתה... באמת שתית?"

שאל מופתע.

פרסי שתק זמן קצר ואז אמר בקול צרוד מהבכי "אני רוצה לראות את זאוס."

אפולו היה מופתע, "טוב, אני אקרא לו." אמר ופנה לצאת.

"לא." עצר אותו פרסי והביט בו בעיניים נחושות, "אני אלך אליו, לאולימפוס."

"אני.... רגע.... מה?...." החל אפולו לגמגם בעודו מנסה למצוא סיבה מדוע פרסי לא יוכל ללכת לאולימפוס.

"אתה לא יכול פשוט-" השתלט על עצמו אפולו.

"אני מצטער," אמר פרסי בקול חלש כעת, נזכר כי הוא זקוק לאפולו שייקח אותו לאולימפוס ושלעצבן אותו כנראה לא תהיה הדרך הטובה ביותר. "אני.. פשוט..." הוא החל לגמגם.