פרסי נכנס ראשון לחנות ואחריו נכנסה שאר החבורה. פרסי הסתכל מסביב והיה מופתע עד כמה דמתה החנות לחנות נעליים. מאחורי הדלפק היו מונחות בערמות קופסאות רבות שהיו דקות רק במעט מקופסאות הנעליים. אבל בניגוד לחנות נעליים היו מפוזרות ערמות נוספות בכל פינה בחנות. פרסי תהה לעצמו איך אפשר למצוא משהו בכל הבאלגן הזה. זאת אומרת , אם אתה רוצה למצוא שרביט מסויים איך אתה יכול לאתר אותו בכל הבאלגן.
פרסי פתח את אחד הקופסאות והוציא שרביט אחד. משחק בו בידו כאשר מישהו חטף אותו, כמעט באלימות, ממנו. "לא, לא, לא."
הדובר היה אדם נמוך, שערו הלבן היה מפוזר לכל עבר. הוא לבש חליפה מוזרה שייתכן והייתה אופנתית לפני מאה שנה, כלומר, אם לא הייתה כל כך מרופטת.
"ומי אתה?" פנה אותו אדם אל פרסי בשאלה. מביט בתהיה על משפחת מאלפוי ועל פרופסור סנייפ. מבטו נעצר על אתנה, האוח. שכבר התעופפה מידו של פרסי והתיישבה על כיסא שהיה מונח בצד.
"פרסי ג'קסון" ענה פרסי בבלבול. "גאריק אוליבנדר." אמר האדם מולו.
"מה?" פרסי כבר היה ממש מבולבל.
"זהו שמי, גאריק אוליבנדר. בעל החנות." אמר אוליבנדר תוך כדי שהלך אל מאחורי הקופה. הוא התקוף מתחת לדלפק בעודו שואל, "אז, באת לקבל שרביט, אתה הבחור החדש שהולך להוגוורטס?"
"כן, איך אתה-"
"מעולם לא ראיתי אותך לפני כן פה, מה שאומר שזו פעם ראשונה שאתה קונה באזור שרביט. בנוסף, החזקת את השרביט כמו ילד, מה שאומר שאתה לא תלמיד מועבר אלא שזו פעם ראשונה שלך. הנה, נסה אותו. עשוי מאלון עם פרוות חד קרן." הוא הניח אל מול פרסי שרביט בצבע חום כהה, עקום במעט.
פרסי הרים אותו, לא מספיק אפילו להניף אותו כאשר אוליבנדר חטף אותו מידי, ממלמל, "לא, לא מתאים."
לאחר שהם עברו כעוד חמישה שרביטים נראה היה כאילו חצה את ראשו של אוליבנדר מחשבה לא נעימה. הוא לחש לפרסי "תגיד, אתה משתמש בחרבות?"
פרסי היה מופתע והנהן.
"בוא איתי." הוא משך את פרסי למאחורי החנות.
היה מחסן קטן מאחורי החנות וממנו שלף אוליבנדר שרביט שלא היה נראה שונה כמעט בדבר מאותו שרביט קודם, הוא אמנם היה ישר יותר, אך פרסי לא ראה דבר שהצדיק את יראת הכבוד שנראתה על פניו של אוליבנדר כאשר החזיק אותו.
פרסי לקח אותו והיה מאוד מופתע, היא הרגישה לו כמו אונקלמוס בידו. טבעית כמו המשך כף היד.
אוליבנדר חייך והנהן, "זה השרביט בשבילך."
"מה יש בו?" שאל פרסי, בוחן את השרביט לראות מה מיוחד בו.
"אני לא יודע, לא אני הכנתי." אמר וכאשר ראה את הפתעתו של פרסי הוסיף. "כאשר מכשפים היו מתאמנים בחרבות היו מייצרים להם שרביטים מיוחדים. כי הם מצאו את שאר השרביטים לא נוחים להם והשרביטים מצאו את אותם המכשפים לא נוחים. אז יצרו להם שרביטים אחרים, השרביט הזה לדוגמא יוצר לפני שנים רבות והיה אצל אחד ממכשפי מסדר הזוכר. כאשר המכשף נטש את השרביט על מנת לנסות שרביט אחר לפני ארבע מאות וחמישים שנים. הוא העניק אותו במתנה לשאר מכשפי המסדר, שהם בתורם העבירו למשפחתי. זה כל מה שאני יודע על השרביט. מאז, האומנות לייצור שרביטים כאלה אבדה. מכשפים כבר לא מתאמנים בחרבות." הוא הניד בעצב בראשו, עצב בעיניו על המידע שאבד.
כאשר הם חזרו לקדמת החנות לא נראה היה שהייתה הפתעה בעיניהם של איש מכך שפרסי התעכב שם.
"הוא היה קשה למציאה, אה?" קרא סנייפ, "מצאתם?"
אוליבנדר הנהן בחיוך והצביע על השרביט של פרסי.
הוא וסנייפ החלו לדבר על המחיר, כאשר דראקו מבקש להחזיק לרגע את השרביט של פרסי. אך כאשר השרביט היה בידו כל מה שהוא אמר היה "וואו, כבד." ומסר אותו בחזרה לפרסי.
כשאר הם יצאו מהחנות כבר היה חשוך, פרסי הופתע מכמות הזמן שעבר בזמן שהם היו בפנים.
כאשר הם חזרו לאחוזה, פרסי הניח את הדברים שלו על הרצפה, אפילו מבלי לסדר במזוודה וצנח בעייפות על המיטה.
הוא נרדם אפילו לפני שהניח את ראשו על הכרית.
פרסי היה בתוך חדר גדול, עד כמה שניתן היה לקרוא לזה חדר, זה היה נראה לא פחות מאולם אירועים. היה ברור לפי הגודל של המקום שהוא היה מפואר בעבר והכיל הרבה אנשים. אך כעת היה נראה כמו מקום שעברה בו מלחמה.
שני אנשים התגודדו בצד האולם. אחד מהם לבש גלימה אדומה בעוד השני לבש חליפה מוזרה של קוסמים. היה ברור שהם קוסמים, אך נראה היה שחשו מאויימים בחדר זה, אולי בגלל הריקנות שמילאה אותו.
הוא זיהה את שרביטו עובר ביניהם. כאשר האדם בגלימה האדומה העביר את השרביט לקוסם השני. "אבל אחי, מה יהיה עליך?" נשמע קולו של אוליבנדר.
פרסי היה מופתע והתבונן טוב בפניו של אותו הקוסם, הוא זיהה תווי פנים דומים והסיק כי שניהם כנראה קרובי משפחה , מהעבר הרחוק, של אוליבנדר מחנות השרביטים.
"אם המסדר ייפול, אני אפול עימו. מי ייתן והאלים ישמרו עלינו ולא נגיע למצב הזה."
פרסי היה מופתע, זוהי הפעם הראשונה שהוא שמע קוסם מזכיר את האלים.
"שמור עליו אחי, ונקווה שיום יבוא ונבוא לקחת אותו ממך."
הם נפרדו בעוד הקוסם הטמין בכיסו את השרביט והלך במהירות.
הקוסם בגלימה האדומה הסתובב ופרסי ראה כי על מותנו האחת הייתה מונחת חרב בנדן ועל מותנו האחרת היה נדן של שרביט.
הוא מילמל קסם והדלתות של המקום נסגר.
YOU ARE READING
בשביל אנבת', תמיד
Fanficפרסי חשב שכעת הכל יהיה רגוע, אפילו האלים החליטו לא לערב את החצויים בשטויות שלהם יותר. אבל דווקא אנבת' דואגת, יש לה תחושה רעה. פרסי מתעלם מהתחושה של אנבת' וממשיך להנות איתה במחנה. אך הוא מסתיר מאנבת' סוד שנראה לו מעט שולי, מפלצות כבר לא מנסות להרוג...
