בידיו של פרסי, מצנפת המיון חזרה להיות רק כובע ישן. פרסי הרים את מבטו וראה כיצד כל הנוכחים באולם בהו בו. בתחילה שרר שקט באולם שנשבר בבת אחת, כאילו על ידי סימן. תלמידים ומורים כאחד החלו להתלחשש ביניהם, מבטיהם מונחים על פרסי.
הפרופסור הזקן שעמד ליד המעמד כחכח בגרונו. כולם השתתקו, מניעים את מבטיהם בן פרסי לבין הפרופסור הזקן. פרצופיהם תוהים, כרוצים לראות מה יהיה על גורלו של פרסי.
גם הפרופסור הביט על פרסי בתהייה, אך כל מה שהוא אמר היה: "אנא נערי, בחר מקום והתיישב לבינתיים. אנו נדון בדברים אחר כך. וכעת, בלי עיכובים מיותרים, בתאבון."
נראה היה, כאילו לא משנה עד כמה פרסי עניין את התלמידים רגעים לפני כן, מרגע שהוזכר האוכל, פרסי לא היה מעניין יותר.
דראקו סימן לפרסי מאחד השולחנות כי שמר לו מקום. פרסי, בלי היסוס, הלך והתיישב לצידו. הוא יכל לראות את ההפתעה על פני התלמידים שעקבו אחריו בחצי מבט. מופתעים מכך שהתיישב ליד השולחן של סלית'רין.
בדקות הראשונות מתחילת הסעודה לא עניין את פרסי דבר מלבד האוכל. אך לאחר מספר דקות דראקו שאל את פרסי "אז, מה זה היה?" פרסי הביט בו במבט אטום, כאומר 'מאיפה אני אמור לדעת?'
דראקו נאנח בעוד שפרסי המשיך לאכול.
"טוב, זה היה יכול להיות יותר גרוע." פרסי הביט בדראקו בהפתעה, זה היה הדבר האחרון שהוא ציפה שיגיד.
"זאת אומרת, היית יכול להיות משובץ להפלפאף." דראקו חייך חיוך קטן, ואז שניהם יחד החלו לצחוק ללא שליטה. הם משכו כמה מבטים מוזרים מאנשים מסביב.
שאר הארוחה הייתה יותר קלילה. דראקו הציג את פרסי לחבריו מסלית'רין ששאלו אותם שאלות רבות.
פרסי השתדל לענות על כל השאלות שנשאל, כמו מהיכן הוא או איך דראקו והוא הכירו. אך בכל פעם ששאלו אותו שאלות על מה שהתרחש דקות אחדות לפני כן, פרסי נתן להם את אותו מבט אטום שנתן לדראקו, אז הם עזבו את זה והפסיקו לשאול אותו שאלות על כך.
תוך דקות אחדות הוא גילה שכמעט כל חבריו של דראקו הם חברי ילדות, שגילוי עתידות הוא המקצוע הכי משעמם בבית הספר ושכל התלמידים ילמדו להתעתק השנה. להפתעת פרסי, חבריו של דראקו קיבלו אותו מהר, כאילו הוא אחד משלהם, למרות שאיש לא הצטרף לחבורה שלהם במשך שנים. הם אפילו גילו הבנה לגבי הבורות שלו בכל מה שנוגע לקסמים לאחר שדראקו סיפר סיפור נוגע לב כיצד פרסי נשלח לחיות עם מוגלגים למרות היותו ממשפחה טהורת דם, בגלל העובדה שאביו נפל חלל למלחמה מלפני שנים.
כאשר הארוחה נגמרה , פנה אל פרסי אחד הפרופסורים ואמר לו כי פרופסור דמבלדור ביקש ממנו להישאר לאחר הסעודה.
פרופסור דמבלדור, על פי דראקו, היה הפרופסור הזקן שעמד על יד המעמד.
בסיום הסעודה, פרסי נפרד מדראקו וחבריו שפנו אל עבר חדריהם.
הפרופסור הזקן, דמבלדור, סימן לפרסי ללכת בעקבותיו. הם הלכו מספר דקות בתוך הוגוורטס עד שלבסוף הגיעו לחדר המנהל.
פרסי התבונן בחדר המנהל. היו שם דיוקנים רבים של אנשים שונים ומשונים. היו גם כאלו ריקים. אך להפתעתו, הם החלו לזוז. הוא ראה כיצד הלוחות הריקים מתמלאים אט אט בדיוקניהם של אנשים, חלקם חמורי סבר וחלקם נראים משועשעים, שהציצו על פרסי בסקרנות.
"אז, פרסאוס בלק ג'קסון, מה נעשה איתך?" שמע פרסי את הזקן מאחוריו אומר.
פרסי יצא מחדר המנהל, כבר גמור מעייפות. הפרופסור השאיר אותו שם זמן רב, אך אם להודות על האמת, לא נתן כמעט תשובות לפרסי.
אחרי מה שהרגיש כמו הפיהוק המאה של פרסי, דמבלדור, כפי שהעדיף להיקרא, קלט שהוא עייף ושיחרר אותו. הוא אמר לו לחכות בחוץ ומישהו עוד חמש דקות יבוא לאסוף אותו.
פרסי החניק פיהוק נוסף וקלט שהוא עומד להירדם. הוא הרגיש כיצד הוא מחל לנקר. דמעות של עייפות טישטשו את עיניו. הוא ניסה להתמקד כששם לב לנערה שהתבוננה עליו. הוא הרגיש כאילו היה משהו לא בסדר איתה, אך לא הצליח להתמקד מספיק על מנת לקלוט מה זה.
"היי, את אמורה לקחת אותי לחדר שלי?" היא התבוננה עליו בהפתעה. ואז הסתובבה והחלה ללכת במהירות.
"היי, חכי." קרא פרסי והחל לרדוף אחריה, גופו מגיב למרות שראשו כבר בחצי שינה.
פרסי עבר למזדרון הבא, רואה אותה כבר פונה בסופו למזדרון אחר. תוהה לעצמו כיצד היא הגיעה עד לשם כל כך מהר.
פרסי הרגיש כאילו הוא רודף אחריה, בכל פעם שהוא הגיע הוא ראה אותה פונה למקום אחר. לעיתים הוא ראה רק את קצה שמלתה האדומה בפנייה הבאה. הוא לא שם לב לאן הם הלכו ובמשך כמה זמן אך לבסוף הוא קלט שהם יצאו מהטירה.
הוא ראה אותה עומדת מתחת לעץ. "היי, הכל בסדר?" הוא שאל בהיסוס.
היא התבוננה עליו במבט מוזר.
"היי, היית אמורה לקחת אותי לחדר שלי? איפה אני אמור לישון היום?"
היא המשיכה לבהות בו במשך כמה רגעים נוספים ואז הצביעה על חלק אחד בשורש העץ.
"מה? שם?" פרסי היה מופתע, הוא התקרב לעץ. היא הנהנה בשתיקה.
"אבל, איפה?" פרסי לא סיים את המשפט וכבר הנערה נכנסה לאותו חלק העץ, נעלמת.
פרסי עקב אחריה והזיז את השיח באזור עליו היא הצביעה. הוא ראה שהיה שם מעבר.
פרסי נשם עמוק ונכנס פנימה. הוא נכנס שם לתוך החדר. החדר היה מצויד בנוחות, אף על פי שלא היה נראה בדיוק כמו חדר שינה. הוא פנה הצידה כדי להודות לנערה אך גילה כי היא כבר נעלמה.
פרסי הניד בראשו בעייפות ותפס פינה בחדר.
רגע לפני שהוא נרדם עברה בראשו ההבנה מה לא היה בסדר עם הנערה. היא לבשה שמלה אדומה, לא בגד של קוסמים. 'כאילו היא לא הייתה שייכת לשם' חשב פרסי בעודו מחליק לחלום.
YOU ARE READING
בשביל אנבת', תמיד
Fanficפרסי חשב שכעת הכל יהיה רגוע, אפילו האלים החליטו לא לערב את החצויים בשטויות שלהם יותר. אבל דווקא אנבת' דואגת, יש לה תחושה רעה. פרסי מתעלם מהתחושה של אנבת' וממשיך להנות איתה במחנה. אך הוא מסתיר מאנבת' סוד שנראה לו מעט שולי, מפלצות כבר לא מנסות להרוג...
