פרסי פקח את עיניו לאחר שהרגיש שהקרקע התייצבה מתחת לרגליו.
הוא הביט סביבו ולמולו עמדו שלוש אלות הגורל. הוא ראה אותן כמה פעמים, אך רק בחטף. אך עדיין יכל לומר כי הן נראו שונות.
בעבר הן נראו זקנות, מקומטות ומפחידות. עכשיו, הן היו צעירות יותר, הרבה יותר. אך למרות השינוי בגילן הן עדיין נראו אותו הדבר. אותו שיער לבן ועיניים חודרות שנראו כי ידעו הכל.
"פרסי ג'קסון, ציפינו לך." אמרה הימנית מבניהן, בעוד כולן מחייכות. מיותר לומר כי זה היה מלחיץ, למה שאלות הגורל יחייכו?
"אלות הגורל." הוא הנהן לעבריהן.
"למה שלא נגיד את עצמינו בשמותינו, זה קצת יותר מנומס מ'אלות הגורל', לא?" המשיכה.
פרסי קטע אותה. "לא נראה לי. אני כאן כדי לדון בתנאי החזרת החצויים. מה אתן רוצות בתמורה?"
"חוסר נימוס" רטנה אחת, פרסי לא שם לב מי מבניהן.
"הדבר יעשה." אמרה הימנית, בעודה נועצת מבט כעוס מעט באמצעית. "לאחר שנדון בעיניין שלשמו התכנסנו."
"מה זה?" שאל פרסי בקור, לא חושב על דבר מלבד המרחק הקצר המפריד בין אנבת' ובינו.
"ובכן," פתחה השמאלית, מהססת מעט, כאילו אינה יודעת כיצד לבשר זאת בעדינות. "גם אם שאר החצויים ישוחררו, אתה לא תוכל להיפגש איתם."
פרסי נעץ בה מבט ריק כמה שניות עד שהדברים התעכלו במוחו.
"מה זאת אומרת?" שאל, אפילו לא יודע כיצד הוא נשמע.
"בתור אלות הגורל אנחנו יכולות להגיד לך כי ראינו את העתיד. אם תלך לפגוש את שאר החצויים במצבך יקרה אסון." חזרה הימנית להוביל את השיחה.
לפרסי עבר רק דבר אחד בראש "ואנבת'?" לחש בקול חנוק.
"הכי חמור," הנידה בראשה, "אני יכולה להגיד לך בבירור שהיא תמות."
חשכו עיניו של פרסי, לא לראות את אנבת' יותר, לעולם.
הזמן בו חיפש את אנבת' היה כמו עינוי, לא לדעת מה קורה איתה. אם היא בסדר. לא לראות אותה. לגעת בה. הגעגועים קרעו אותו מבפנים. הוא לא חשב שהוא יוכל לשרוד כך, בלעדיה.
"למה את אומרת לי את זה? למה אכפת לכן?" שאל בקול צרוד.
"בגלל שהצלת את האולימפוס."
"בגלל שבזכותך האלים הפסיקו את המלחמה בגורל."
"בגלל חוב ישן."
שלושתן נעצו בו מבט חודר.
"איזה חוב ישן? ומה זאת אומרת שהאלים הפסיקו את המלחמה?" פרסי החל לשאול, מנסה להבין למה שהן יאמרו לו זאת.
"הכוח של האלים מושפע מהחצויים, בדיוק כמו שבני התמותה מושפעים מהקרבות של החצויים. כל הכוחות מושפעים אחד מהשני, האלים והחצויים ובני האדם. אנחנו לקחנו את כל החצויים מלבדך ובכך צימצמנו באופן מהותי את כוחם של האלים. בכך שאתה הלכת גם מהאלים לא נשאר אף חצוי לצד האלים ולכן לא הייתה להם בררה מלבד להפסיק להילחם." פרסי שם לב כי היא לא ענתה לשאלתו הראשונה.
לפתע קפצה לראשו אחת המילים אותם אמרה האלה לפני כן.
"אמרת, 'במצבך'. זאת אומרת, שבמצב אחר אני כן אוכל לחזור אליה, אל אנבת'?" שאל בקול חנוק.
האלות הביטו האחת בשנייה.
"ובכן," פתחה השמאלית "יש דרך..." המשיכה באיטיות כאילו לא בטוחה בדבריה.
פרסי כמעט צרח עליה שתמשיך.
"אבל זה בלתי אפשרי." השלימה אותה האמצעית בחדות.
פרסי כעת חזר לרצות לצרוח, רק מתסכול.
"אמרת חוב ישן, איזה חוב ישן?" ניסה פרסי.
אחת האלות פתחה את פיה, אך הימנית הסתכלה עליה בחדות ואמרה "לא נוסיף לדבר עוד על אותו החוב, פרסי ג'קסון. אך דע לך זאת-"
לפתע נקטעו דבריה בחדות.
עיניהן של כל האלות הפכו לבנות ועשן ירוק יצא מפיהן.
אך להפתעתו הן אינן דקלמו נבואה אלא החלו לדבר כאילו לאדם שפרסי לא ראה.
" אתה רציני?" התנשפה הימנית.
"אבל-" החלה האמצעית לומר אך התנהגה כאילו נקטעה בחדות.
"באמת?" שאלה בפליאה השמאלית.
הן החלו למלמל ביניהן בעוד פרסי לא שומע יותר.
פרסי ניצל הזדמנות זו על מנת לבחון את המקום בו הם נמצאים. הכל היה שחור מסביב חוץ מהמקום בו עמדו. פרסי לא הבין מאיפה מגיע האור שאפשר לו לראות את שלושת האלות שלמולו.
"אהמ.." כחכחה האמצעית בגרונה, מחזירה את פרסי להתמקד בהן.
"חדשות טובות." אמרה "יש לנו הודעה מגורל. הוא מוסר שאם תלך למקום מסויים, ייתכן והוא יוביל אותך אליו."
"למה את מתכוונת? אל מי?" פחד פרסי להאחז בתקווה.
"יש דרך, אם תלך ותפגוש את האחד לו אנו חייבות החוב, הוא יוכל לעזור לך." ענתה לו הימנית. "האם תתבע את החוב שלו ברמז להיכן היה ובעזרה במציאתו?"
"כן, אתבע את החוב שלו, בתמורה לעזרה במציאתו. כעת, מי הוא? היכן אוכל למצוא אותו?" שאל פרסי בלהיטות.
"שבועה עתיקה מונעת מאיתנו לומר מי הוא, אך נוכל להוביל אותך למסלול שיוכל להפגיש אותך איתו. יהיה לנו הרבה על מה לדון לפני שתצא למסע למציאתו, כעת נוח. פרסי ג'קסון. כאשר תקום ותחדש את כוחותיך נתחיל להכין אותך למסע."
"אם סיימנו אז שחררו אותם, עכשיו." אמר, כמעט יכול להרגיש שלשלאות שכובלות אותו למקום רחוק מאנבת', משאיר אותה הרחק מהישג יד.
שלושת האחיות עצמו את עיניהן ולחששו דבר מה בשפה שהייתה זרה לפרסי, אך בו בעת כמעט מוכרת.
נוף המקום השתנה. מהמקום האפל והשחור בו הם היו. הם הועברו לחדר שהיה נראה כמעט בדיוק כמו חדרו של פרסי. פרסי היה מתבלבל אך כל הפריטים שאסף והכניס לבקתה במשך השנים לא היו במקום. והנוף הנשקף מהחלון היה שחור.
"הם שוחררו." הכריזה הימנית, "עכשיו, למה שלא תקח לך זמן לנוח ולהרגע. כשתתעורר נסביר לך על המסע. ממליצה לך על הדרך שתלך ללבוש חולצה."
YOU ARE READING
בשביל אנבת', תמיד
Fanfictionפרסי חשב שכעת הכל יהיה רגוע, אפילו האלים החליטו לא לערב את החצויים בשטויות שלהם יותר. אבל דווקא אנבת' דואגת, יש לה תחושה רעה. פרסי מתעלם מהתחושה של אנבת' וממשיך להנות איתה במחנה. אך הוא מסתיר מאנבת' סוד שנראה לו מעט שולי, מפלצות כבר לא מנסות להרוג...
