בשביל אנבת', תמיד

פרק 2

יום לאחר מכן, קרה האסון הנורא.

פרסי קם בבוקר, לבד. דבר זה היה חשוד כשלעצמו. בדרך כלל הוא קם כי אנבת' הגיעה להעיר אותו או מהקריאה לארוחת הבוקר. פרסי פקח את עיניו העצלות ונהנה מכך שישן עד מאוחר. פרסי, שעדיין חש מנומנם מהשינה לא שם לב לדבר החשוד יותר מכל, השקט.

בימים רגילים במחנה היה רעש, רעש טבעי של חיים. רעש של צעקות של ילדים. של כעס מצד מישהו שנפל קורבן לתעלול של האחים שוד. של עידוד מצד חבורה של ילדים על חברם המטפס על הר הגעש. צחוק של הנאה או בכי של כאב, זה היה הרעש שמעולם לא נפסק במחנה החצויים.

מתחתיו היה רעש נוסף, רעש של רקע החיים. רוב הזמן אנשים לא שמו ליבם לקולו של רעש זה, כפי שמו הוא היה להם, רקע, רקע החיים. אותו יכלו לשמוע ברעש שעשו העלים כשהתחבטו אחד בשני כשהרוח נשבה. של פרסות הסוסים הדוהרים על האדמה. רעש של ליחוך העשב על ידי הצבאים. רעש זרימת המים בנהר. רעש התזת המים באגם על ידי דגים שעולים ויורדים מתחת לפני המים.

אך באותו הבוקר, בעוד פרסי מזמזם לו מנגינה ומתארגן, היה שקט מוחלט. פרסי יאשים עצמו רבות בעתיד על שלא שם לב לאותו השקט. אך למעשה, הוא אינו היה שם לב אליו בכל מקרה, משום שבבקתה תמיד היה רעש של הגלים השקטים כחלק מקסם הבקתה.

פרסי לא שם לב לדבר, אך מכיוון שישן כמעט עד הצהריים היה רעב ולכן יצא מתוך הביתן.

מיד בצאתו פרסי שם לב שלא הכול כשורה. בדרך כלל בשעה כזאת היתה מהומה רבה במחנה, והיה ניתן לראות לפחות שניים או שלושה חניכים מאזור בקתתו של פרסי. פרסי ניסה להיזכר האם היה אמור להיות משהו מיוחד באותו היום ולא עלה דבר בראשו.

פרסי לא חש דאגה גדולה במיוחד, הוא הניח שאולי כולם נמצאים עכשיו בחדר אוכל והלך לכיוונו בעודו מזמזם לו את אותה המנגינה, שנישאה לאוויר והייתה הרעש היחידי שנשמע במחנה.

פרסי נכנס לחדר האוכל אך הוא היה ריק. הוא התחיל לדאוג אך לפתע עלתה בראשו מחשבה שכמעט וגרמה לו לצחוק.

"קונור, טרוויס. אני יודע שזה היה רעיון שלכם. מאוד מצחיק." פרסי גילגל את עיניו. "אתם יכולים לצאת עכשיו."

נדמה היה כאילו חדר האוכל הריק מביט בו אדישות.

"נו.. קדימה, אני לא אכעס" הוסיף בחיוך. "נו.. היה מצחיק, נגמר... קדימה לצאת מהמחבוא."

פרסי כבר התחיל להתעצבן. "רגע... אל תגידו לי, גם אנבת' משתפת איתכם פעולה? כי זה ממש לא מצחיק. מה? זה בגלל שאני שיחקתי בייסבול עם כדור מאש מיוונית? את עדיין כועסת עלי? כי זה לא מצחיק."

אחרי שפרסי צעק על הקירות במשך כחצי שעה ושום דבר לא קרה, חוץ מכך ששלוש שירותים התפוצצו במחנה, הוא כבר היה מודאג מאוד. הוא התחיל לסרוק את כל המחנה על מנת למצוא את חבריו. הוא סרק כל פינה במחנה החצויים, כולל לדפוק חצי שעה על בונקר 9. הוא גמר רק בשעה מאוחרת מאוד בלילה, הוא ניסה לתקשר איתם באיריס נט. הוא ניסה בדרך המסורתית לפנות לאיריס ואז פנה אפילו לעוזרת שלה צמרירית, שהבטיחה לו קיצור אם יפנה ישירות אליה. אך לא משנה כמה ניסה הוא לא הצליח להשיג את אנבת', והוא גם ניסה חמש פעמים להשיג גם את חבריו ממחנה יופיטר, איש לא ענה לו.

פרסי המשיך והמשיך לנסות להשיג אותם באיריס נט עד שפעם השלושים ושבעה בהם ביקש שיקשרו אותו לאנבת', איריס עצמה נראתה לו מבעד למים ואמרה לו בעצבנות שאם היא לא מצליחה לקשר אותו בפעם הראשונה, אז זה לא יעזור אם הוא ימשיך להציק לה שוב ושוב. היא הכריזה, עצבנית למדי, שהיא לא מצליחה לקשר אותו ולכן שיפסיק כי זה עושה לה כאב ראש ובזה ניתקה את השיחה.

פרסי היה מופתע, אך החליט להמשיך לחפש, אולי הם נלכדו במקום כלשהו ביער. פרסי זכר כי אחד החניכים החדשים שהיו בחופש נכנס לתחום קסום ביער בשנה שעברה ונלכד בו. הם חיפשו אותו כמו משוגעים ולא הצליחו ליצור איתו קשר גם באיריס נט. אחר כך התברר כי היה לכוד בלופ זמן קצר והיה מנותק מהעולם החיצון.

פרסי לא ידע היכן היה אותו חניך אך החליט לעשות מעשה. הוא הלך לאגם והציף את גדותיו. הוא כבר דמיין איך אנבת' תצעק עליו כשתגלה מה הוא עושה. הוא חשב על כך בחיוך והחליט שהוא כל כך רוצה היה לראות אותה עכשיו עד כדי שמעדיף אותה פה איתו, אפילו שקרוב לוודאי שהיא הייתה מנסה עליו את אחד מתרגילי הגו'דו שלה בגלל מה שהוא הולך לעשות.

הוא הציף את האגם ונתן לשכבה דקה של מים להתפרס על פני כל המחנה. הוא עצם את עיניו וחיפש במים, שאותם עצר כשהגיעו לגבולות, היכן נמצא סימן של חיים.

פרסי הרגיש דרך המים הרבה, את העשב, כל גבעול וגבעול, את שורשי העצים, אך דבר אחד הוא לא הרגיש או מצא על פני המים, סימן חיים.

פרסי התיישב על הקרקע מיואש ולאחר כל מה שקרה באותם פחות מעשרים וארבעה שעות, הוא נרדם על הקרקע.

פרסי התעורר בשלב מסויים, הוא לא ידע לכמה זמן נרדם. אומנם הייתה שמש בחוץ, אך לזמן לא היה יותר משמעות בשבילו. הוא אסף לו בתיק קטן דברים למסע קצר. גמלה בליבו ההחלטה שעליו לבדוק מה קורה עם מחנה יופיטר. בעודו אוסף את הדברים נזכר כיצד אנבת' הייתה מתכוננת למסעות.

הוא עלה על הגבעה ונעמד ליד העץ של תאליה, בוהה בגיזת הזהב ונזכר במסע שעשה עם אנבת' כדי להביא את גיזת הזהב.

הוא הסתובב לאחור והביט על מחנה החצויים. לרגע הוא יכל שוב לשמוע את רעש קולות הילדים וכמעט חשב שהוא רואה את אנבת' באה לברך אותו במסעו למצוא עוד חצוי או לצאת איתו למסע יחד.

הוא הביט על מקומות שונים מראש הגבעה כשכל מקום מעלה בו זיכרונות. פרסי לא ידע כמה זמן הוא העלה זכרונות אך כשיצא מזכרונותיו היה חושך בחוץ.

פרסי הפנה את גבו למקום שבכל אותם שנים קרא לו בית ושכעת לא זיהה אותו מריקנותו והלך לחפש רמזים על מנת למצוא את חבריו.