בשביל אנבת', תמיד

פרק 21

ריח השוק וההמולה הכו בפרסי. הוא התבונן סביבו, צופה באנשים אשר בגדיהם המוזרים הזכירו לו את הסדינים אותם לבש במחנה יופיטר, אך סגנון לבושם היה שונה מעט. הרעש וההמולה גרמו לו לסחרחורת רגעית אך עברו כמה רגעים מועטים בטרם החל להסתובב בין הדוכנים.
פרסי הקשיב לשיחות האנשים סביבו. לקחו לו כמה רגעים על מנת להבין שכולם סביבו מדברים ביוונית עתיקה.
קריאה של "הנה אתה" ותפיסת ידו הבהילו אותו. הוא התבונן לכיוון הקול שקרא אליו. נועץ מבט באותה הנערה. לפתע פרסי שם לב, שמרגע שהנערה דיברה קולות השוק והמהומה נחלשו, כאילו מישהו הוריד את הווליום.
"חיפשתי אותך בכל מקום. בוא, אנחנו נאחר." הנערה קראה בעודה מושכת אותו אחריה.
פרסי תהה לעצמו מי היא. בעודו מנסה לנסח את השאלה ביוונית עתיקה הוא שמע את עצמו צוחק. הוא חיבק את הנערה מאחור ולחש לה באוזן "ומה יקרה אם נאחר? אני בטוח שהגבירה תבין."
הנערה הסתובבה והסתכלה עליו בפרצוף משועשע. "אם נאחר" היא לחשה לו "אתה תצטרך למצוא מקום אחר לישון בו הלילה." היא צחקה, משתחררת מחיבוקו. היא החלה ללכת ופרסי עקב אחריה.
הם הגיעו למקדש גדול ומפואר אשר בכניסה היה חרוט סמל, ינשוף. הם הגיעו למקדש אתנה.

פרסי התעורר מקרני השמש שפגעו בעיניו. החדר תחת העץ הואר כשקרני השמש חדרו מבין הענפים.
פרסי התמתח, מנסה להעריך כמה זמן ישן. הוא הגיע למסקנה שעכשיו שעות הבוקר המוקדמות.  מה שאומר שישן את כל הלילה בתוך העץ.
כאשר פרסי יצא מתוך העץ הוא גילה שהעץ התעורר לחיים באופן מפתיע. ענפי העץ התנועעו למה שנדמה היה כקצב משלהם. לפרסי לקחו כמה דקות עד שהצליח לחמוק בין הענפים, מנסה שאף אחד מהם לא יגע בו. באופן מפתיע, היה נראה כי גם העץ אינו מעוניין לפגוע בו. ענפים שכמעט פגעו בפרסי או שפרסי עמד בדרכם זזו מדרכו. כאילו יוצרים לו שביל, מה שגרם לניסיון שלו מרגעים אחרים קודם לכן של ההתחמקות בין הענפים להיראות מגוחכת מעט.
כאשר פרסי נכנס לטירה הוא ראה את דראקו מסתובב, כמחפש משהו. פרסי נופף לו בחיוך. הקלה נראתה על פניו של חברו, אך הוחלפה במהרה במבט של כעס. דראקו התקרב אליו והחל לצעוק עליו "איפה היית? אתה יודע כמה דאגנו?" בעוד שדראקו ממשיך לצעוק ולהפגין את כעסו פרסי הבין כי דראקו דאג לו. חמימות עלתה בחזהו.
"בסדר, בסדר, אני לא אעשה את זה שוב." הוא קטע את קיטוריו של דראקו שהחל לתאר כיצד חיפש אותו משעה מוקדמת בבוקר. (למרות שפרסי היה בטוח שזה לא היה יותר מחצי שעה לפני שנפגשו).
הם הלכו יחדיו למגורי סליתרין, שם פרסי התארגן בחדרו של דראקו. אחר כך הם הלכו יחדיו לארוחת הבוקר.
כאשר הם נכנסו לאולם השתוררה דממה. הדממה נקטעה בעקבות לחשושים מעטים. עיניים רבות ליוו את פרסי כאשר הוא התיישב על יד דראקו וחבריו בשולחן סליתרין. אט אט חזרו הדיבורים לכל השולחנות.
בזמן שפרסי בדק כמה מהר הוא יכול לרוקן צלחת (הוא היה דיי בטוח שהצליח לשבור שיא אחד או שניים) דראקו וחבריו חלקו עימו סיפורים על ילדותם ושנותיהם הקודמות בהוגוורטס. אחרי שסיים לאכול זה היה תורו לספר סיפורים עם דראקו על דברים שעשו במשך החופש. הוא סיפר כיצד הם ננעלו במרתף למשך יום שלם עד שאימו של דראקו גילתה שהם נעלמו ובאה לשחרר אותם.
הם כמעט נחנקו מצחוק כאשר פרסי תיאר את תוכניתו של דראקו לחפור מנהרה עם כפית חד פעמית. הוא המשיך וחיקה את דראקו המבוהל נכנס לפאניקה כאשר גילה ברגע שהם ננעלו שהם לא לקחו יחד איתם את השרביטים.
דמעות צחוק היו בעיניים שלהם כאשר דראקו החזיר לפרסי בחיקוי שלו רודף אחרי השרביט שלו בעקבות אחד השיעורים שהשרביט ניסה לברוח בסופו ופרסי היה צריך לטפס על הגג כדי להחזיר אותו.
כחכוח מאחורי פרסי גרם סוף לצחוק. כל חבורת הנערים התיישרו במקומם כאשר פרסי הסתובב, רואה את פרופסור סנייפ למולו.
"מר ג'קסון, בבקשה גש אלי לאחר הארוחה." הפרופסור המשיך בדרכו, לא מעיף מבט שני לעבר חבורת הנערים הסמוקים מצחוק.