22 STEPS

Part Twelve

נעלי העקב שלי נקשו על רצפת הפרקט כאשר הלכתי לכיוון המשרד שלי. ה -"היעלמות" שלי, הייתה הדבר הכי טוב שקרה לי. T לא הטריד אותי שלא התייחסתי אליו יותר. פתחתי חברה משלי, אני עוזרת לילדים שעוברים דברים לא פשוטים. לחברה שלי קוראים

The Saving Hand

אני מעסיקה את האנשים שחשוב להם לעשות את הדברים האלו, את האנשים שהכי מתמחים בדברים כאלו. עברו כבר כמה שנים טובות, הקשר שלי עם המשפחה התנתק לגמרי. אני בקשר עם ג'ספר שנשבע לא לגלות כלום, אם הוא יגלה להם אני אנתק איתו.

החיים שלי טובים ככה, והם הולכים בכיוון ישר ואני ממש לא צריכה עוד הפרעות, אני בת 25 מה שאומר שעברו כבר שלוש שנים.

3:47

הטלפון במשרד מצלצל, אני הולכת לכיוונו ומתיישבת על הכיסא שלי.

"שלום, מדבר נייל הורן."

נשמתי נעתקה.

-"כן? במה אוכל לעזור לך אדוני?"

שאלתי ברשמיות מנסה לשנות את הקול שלי במעט.

"רציתי לדעת אם אני אוכל להביא את חברה שלי אלכם? היא ממש צריכה את זה."

-"בוודאי, אני אעביר אותך למריה, היא תקבע לכם פגישה עם אחת הפסיכולוגיות. מקווה שעזרתי."

אמרתי, הייתי לחוצה שיגלה מי אני. לא חשפתי את הזהות שלי, ושחשפתי הייתי גברת ארווין. כן, אני גרה עם שותף, קוראים לו אשטון. אשטון ארווין, כן זה שהיה ב5sos.

הן התפרקו לא מזמן והוא עבר לקנדה, הוא די נשאר לבד ועבר לאכסניה שהייתי בה. אימצתי את שם המשפחה שלו, באישור שלו כמובן. כולם חושבים שאני מאוסטרליה, כי זה שם משפחה אוסטרלי.

הטלפון במשרד צלצל שוב, ואני עניתי מחזיקה את הטלפון בין האוזן לכתף, מתחילה למלות טפסים שאני צריכה לשלוח לרשויות עד סוף השבוע. לא נשאר לי הרבה זמן, והחלטתי לסיים עם זה היום. לא העסקתי מישהו שיעשה את זה בשבילי, שאני יודעת שאני מסוגלת לעשות את זה לבד.

אשטון לפעמים בא ועוזר לי עם העבודה.

אנחנו ביחד, כבר שנתיים. הוא מכיר את אח שלי, ויודע מי אני. ולמזלי גם הוא לא חשף איפה אני ומה אני עושה. מבחינתם אני מתה, אמא שלי סיפרה שנהרגתי בתאונת מכונית. כל העולם חושב שאני מתה, יותר נכון בטוח.

כן זה קשה לראות את הראיונות שהם עושים, ומידי פעם מזכירים את ה"מוות" שלי. אבל אני יודעת שאני חייבת לראות את כולם בשביל לדעת אם הם יודעים את האמת או לא. הארי השתנה הכי הרבה, רעמת התלתלים המוכרת שלו התקצרה. הוא לא מחייך הרבה. אני זוכרת את היום בבית החולים שהוא אמר לי שהוא אוהב אותי.

אני מתגעגעת, אבל אני לא יכולה להגיד להם כלום. זה יותר טוב בשביל כולנו. אבל אנחנו יודעים שאני עושה את זה בשבילי, כי אני לא מוכנה להתמודד עם המציאות.