עמדתי המומה כאשר הירייה פגעה בקמרון והוא נפל ארצה, עמדתי לידו, ושהעזתי להסתכל למטה, לבטן שלי וראיתי את הצבע האדום שמתפשט על השמלה הלבנה. הארי עמד מולי, האקדח בידיו שנייה לאחר מכן נופל כפפות כיסו את ידיו והוא זרק את האקדח על קמרון.
הקהל התפזר בצרחות, ורק אז הבנתי שהם היו עדי חתונה מזויפים, המשפחה שלי, לא באמת הייתה המשפחה שלי אלא אנשים שדומים אליהם להחריד שהיו אמורים לדמות אותם.
חוץ מאבא שלי ונייל, הם היו אמתיים.
מישהו נגע בי, אך עדיין הייתי המומה מדי בשביל לקום. הוא מת, הוא נפל מולי. מת...
רק עכשיו ההבנה הכתה בי, הארי הרג אותו כרגע, הארי רצח, ואם יגלו את זה, זה יהיה הסוף של וואן דיירקשן, זה יהיה הסוף של המשפחה שלו, זה יהיה הסוף שלו, שלנו...
אין שלנו...
"צ'ארלי תעני לי בבקשה..."
-"תברחו מכאן... אני אקח את האשמה על הרצח, תברחו."
לחשתי, זה היה הדבר היחיד שיכולתי להגיד, והפתעתי את עצמי שמשפט יצא שלם, בלי גמגומים כלל. הסתכלתי לכיוונו של זאיין, שהניד בראשו הוא בא אליי וניסה להרים אותי, דחפתי אותו.
"הם לא יעשו לי כלום, הם יכניסו אותי למוסד לשנה ויתנו לי לצאת בגלל שאני לא כשירה, עברתי אונס וחטיפה הם לא יעשו לי כלום. תברחו."
הם נאנחו, וסימנתי להם עם פניי לרוץ מהר יותר, במהירות לקחתי את האקדח והחזקתי אותו בידיי ששמעתי שהאנשים מתקרבים כיוונתי אותו לראשי בתור הצגה. ידעתי לשחק, וידעתי לשקר.
הדלת נפרצה, ופערתי את עיניי בכוונה והמשכתי לכוון את האקדח לראשי. השוטרים ניסו לבוא אליי אך התרחקתי ועם כל צעד כמעט לחצתי על ההדק, אני יודעת שאני לא אעשה את זה. אני יודעת שאני אתן להם לתפוס אותי. אחד מהם רץ, ותפס בידי מעיף את האקדח ממני.
"לא! תן לי למות!"
בכיתי בהיסטריה, השתמשתי בכל הפאניקה שלי, השתמשתי בכל הדברים הרעים שאי פעם קרו לי בשביל להוציא אותה בדרך שתיראה הכי אמתית שיש. האחיזה שלהם בי נשארה חזקה, והם לא הרפו ממנה. החזקתי בידיים של אותו האיש בחוזקה, וניסיתי לדמיין שזהו מר טראק, נלחמתי בו כאילו חיי היו תלויים בזה.
בת ניגשה אליי, והסתכלה לתוך עיניי הדומעות.
"הי... הכל בסדר, אנחנו נעזור לך. אבל... בשביל שזה יקרה את חייבת להגיד לנו מה קרה כאן. תצלומי האבטחה פה לא עובדים."
נרגעתי, השוטר שחרר אותי נפלתי על הברכיים שלי ונתתי לדמעות שלי לרדת. יודעת שאין מצב שאני אראה את הבנים שוב בשנה הקרובה של החקירות. פחדתי.
***
"איך הוא מת?"
ישבתי מול אחת החוקרות בחדר, היא הייתה ישירה והיא הפחידה אותי.
YOU ARE READING
22 STEPS
Nouvellesהסיפור מכיל תכנים קשים: -אונס- -פגיעה עצמית- הקריאה מומלצת למי שמעל גיל 14, כל קורא.ת לוקח.ת על עצמו.ה את האחריות.
