התעוררתי ליום חדש וקר, כן היה קפוא וממש לא רציתי לצאת מהשמיכות אבל הייתי חייבת. הייתי צריכה לפנות את החדר, הסתכלתי על הטלוויזיה שעוד נשארה דלוקה. תמיד שהייתי נשארת לבד הייתי משאירה את הטלוויזיה דולקת. זה הרגיע אותי.
כיביתי אותה, והשארתי 10 פאונד על השולחן בתור טיפ. כן אולי זה קצת, אבל אני חייבת את כל שאר הכסף, ואני יודעת שה 10 פאונד האלו יכולים לעזור לאנשים אחרים.
לקחתי את המזוודה שלי ואת המפתחות לחדר, הלכתי למעלית, מחכה. כמה אנשים עם ילדים קטנים באו ועמדו לידי, האימא הסתכלה עליי בוחנת אותי טיפה. חייכתי אליה והחזרתי את תשומת ליבי למעלית שבדיוק נפתחה. נכנסתי פנימה והמשפחה הקטנה אחרי. הם לחצו על קומת הלובי, וכרגיל כמו בכל מעלית דממה מביכה שררה עד שהאימא כיסתה את פיה עם ידה.
היא הסתכלה עליי המומה, ואז האבא שקלט את המבט הסתכל עליי באותו אחד. הם הרחיקו את הילדים שלהם ממני, לוחשים דברים אחד לשני. כן הדבר הזה הוריד לי את הביטחון מעט, אבל כמובן שידעתי שזה יקרה.
ציפיתי שדברים כאלו יקרו לי, זה היה צפוי מהשנייה שהדבר הזה יצא לרשויות, אחות של נייל הורן נאנסה על ידי המורה שלה. בטח חושבים שהיא משוגעת, שהיא טראומטית, שהיא פוגעת בעצמה. שהיא עושה רע לכל מי שלידה.
נאנחתי יוצאת מהמעלית, והולכת לכיוון הפקידה נותנת לה את הכרטיסים. היא נתנה לי בחזרה את ה 20 פאונד פיקדון ששילמתי בשביל הכרטיסים. חייכתי אליה, הולכת החוצה, שהקור תופס אותי בהפתעה. הידקתי את המעיל הדק שהיה עליי. תפסתי מונית וביקשתי ממנו לנסוע לאכסניה.
שילמתי לו יוצאת משם, נכנסת לאכסניה, זה הזכיר לי את מגורי הסטודנטים באוניברסיטה. זה היה נחמד צנוע וקטן. היו שם כמה בקתות עץ. נכנסתי פנימה, מדברת שם עם אחת הנשים שעבדו שם, היא הייתה חייכנית ורגועה. היא הזכירה לי את סבתא.
געגועים שתפו אותי, אבל התרכזתי כרגע בשיחה. היא נתנה לי אפשרות להישאר כאן לחצי שנה תמורת כל הכסף שנשאר לי. מאה תשעים דולר. היא אמרה שבשביל חצי שנה נוספת, אני אצטרך לשלם שהחצי השנה הנוכחית תסתיים.
הסכמתי להצעה ושילמתי לה, היא הובילה אותי לכיוון החדר שהיה שלי. זה היה חדר רגיל. הייתה בו מיטה וחצי קרובה לקיר. הוא היה ריק וחשבתי איך אני אעצב אותו שיהיה לי כסף. כי כרגע אין לי כלום.
ארגנתי את הדברים שלי בתוך הארון, ולאחר מכן. יצאתי החוצה, לידיו הקרות והרעות של העולם.
חזרתי לחדר מותשת אחרי שהייתי בחמישה מקומות עבודה, נותנת להם קורות חיים. משמיטה את הקטע של האונס. לא רוצה שיעסיקו אותי מרחמים או שלא יתנו לי את העבודה בגלל זה. מבחינתי זה לא קרה.
לא קיבלתי הודעות או מסרים מ T כל היום והייתי רגועה. נכנסתי מתחת לשמיכות, והלכתי לישון נותנת ללילה לסחוף אותי איתו ולתת לי לישון.
YOU ARE READING
22 STEPS
Cerita Pendekהסיפור מכיל תכנים קשים: -אונס- -פגיעה עצמית- הקריאה מומלצת למי שמעל גיל 14, כל קורא.ת לוקח.ת על עצמו.ה את האחריות.
