"צ'ארלי מי שלח את זה?"
הוא חזר שוב, לא יכולתי לענות. אני קוראת לו בטלפון 'השטן' הוא היה הדבר הכי גרוע שקרה לי בכל 22 שנות חיי. הוא הרס אותי בכל כך הרבה דרכים, דרכים שלא ידעתי שקיימות. וכל מה שרציתי לעשות זה ללמוד פסיכולוגיה, ואני די בטוחה שאני עכשיו צריכה פסיכולוג.
התחלתי לרעוד, הזיכרונות ששוטפים אותי, לקחתי את הטלפון שלי מהיד של נייל. הוא ניסה להילחם על זה בחזרה, אך שמתי את זה בתוך המגירה שלי ונעלתי אותה. הגוף שלי לא הפסיק לרעוד, רצתי החוצה ועמדתי ליד האח הבוערת.
שנאתי את זה שהיו לזיכרונות האלו השפעה כזאת עליי.
נייל עמד שם וחיבק אותי חזק, רק שהרגשתי משהו טיפה רטוב על החולצה שלי הבנתי שהוא בוכה. הרגשתי כל כך רע על לגרום לו לבכות. כי אני באמת אוהבת את נייל, ולא מגיע לו. הוא בן אדם כל כך טוב, וברור שהתהילה שינתה אותו, אבל רק לטובה.
"צ'ארלי בבקש- בבקשה תגידי לי מה קרה... זה הורג אותי לדעת שמישהו פגע בך ככה."
הוא יבב לתוך החולצה שלי, עדיין המשכתי לרעוד, הוא הרים אותי והניח אותי על הכורסא הוא הניח עליי את השמיכה. הרעידות דעכו לאט, לאט. הוא הביא לי את המחשב שלי, והתיישב לידי על כיסא העץ.
בהיתי באש וניסיתי כמה שיותר להתמסר לרעש הגשם מבחוץ מה שהיה כמעט בלתי אפשרי שנייל כל שנייה לוחש לי לספר לו. ושהוא רק רוצה לעזור ושהוא בחיים לא יפגע בי עם זה.
כמובן שידעתי את זה אבל פחדתי.
"א- אני מפחדת."
אמרתי, עדיין מסתכלת על הלהבות. כל כך הרבה עבר בראש שלי, שלא יכולתי אפילו לתאר את הכאב הרבה שזה גרם. המוח שלי דאב.
"נייל אולי ביום אחר אני לא מרגישה טוב, אתה יכול להישאר כאן היום, אני אכין את חדר האורחים."
אמרתי, מתרוממת הלכתי לכיוון המטבח פותחת את אחד הארונות ומוציאה משכך כאבים, שנאתי כדורים אבל זה היה הדבר היחיד לעשות עכשיו. שמתי שתיים ביד שלי, והוצאתי כוס מים. ראיתי את נייל מסתכל עליי מהאי. נאנחתי לפני ששמתי את הכדורים במהירות בפי ובלעתי אותם. המשכך כאבים הראה תוצאות כמעט מיד וכבר הרגשתי יותר טוב.
שלחתי לנייל חיוך קטן לפני שהלכתי לחדר שלי והוצאתי מצעים מהארון, הולכת לכיוון חדר האורחים די מתחרטת שלא סידרתי את חדר האורחים לפני שהגיע. אבל זה בעיה שלו שהגיע בהפתעה.
פתחתי את הדלת והרמתי את הבגדים שהיו על הרצפה, קיפלתי והכנסתי לארון. נייל נכנס והציע את המיטה לעצמו. מלמלתי תודה ולילה טוב. החנקתי שיעול שיצאתי מהחדר. אני חושבת שקיבלתי שפעת, אבל אני יהיה בסדר.. נכנסתי לחדר שלי והוצאתי את הטלפון שלי מהמגירה.
YOU ARE READING
22 STEPS
Historia Cortaהסיפור מכיל תכנים קשים: -אונס- -פגיעה עצמית- הקריאה מומלצת למי שמעל גיל 14, כל קורא.ת לוקח.ת על עצמו.ה את האחריות.
