הסיפור שלה- חלק א'

51 5 1
                                    

"רובין, זאת את?" שאלה ויולט בשקט ותחת המסכה ענייה התמלאו בדמעות עבות ונוצצות.

"מי את? תשחררי אותי!" נהמה הנשמה לעברה בפראות, היא הטילה את עצמה קדימה ונאבקה בשלשלאות. 

לרגע היה נראה שהן עומדות להרפות מידיה אך אז התהדקו מחדש וטיפסו לאורך ידיה כמו צמח מטפס ואפל והתחילו לעטוף אותן. 

"אני חייבת לצאת!" הנשמה של רובין צרחה לעבר ויולט בכל הכוח וענייה הבזיקו. "תנו לי לצאת!"  

ויולט הייתה המומה אך גם הבינה שאם לא תפעל מהר אפילו הסיכוי הקטן שלה לקבל הסברים יעלם. 

ויולט חשפה את הפנינה השחורה שבידה וקרבה את ידה בזהירות לעבר הנשמה של רובין. הנשמה של הילדה בת ה-11 זנקה קימה בניסיון לגעת בפנינה ולרגע ונראתה לויולט כה חסרת אונים כשהשלשלאות משכו אותה לאחור.

"בבקשה." יבבה. ו-ויולט וזינקה קדימה בנסיון להגיע אל הנשמה ולהניח בידה את הפנינה המבריקה. 

בהתחלה ויולט לא הספיקה להגיע לרובין לפני שהשלשלאות טלטלו אותה לכל עבר ומשכו אותה הרחק מויולט, שהייתה נואשת לעזור.

אבל אז ויולט חטרה במהירות בשנית והנשמה נאבקה בשלשלאות והושיטה את ידה בכל כוחה.

ידיהן נגעו וויולט הרגישה את מגעה הנעים שחדר בקלות את התלבושת/חליפת הצלילה המשונה שלבשה.

זה היה מגע חמים, מעט מחשמל, אולי מזכיר משב רוח נעים, אולי בריזה מהים.

 וויולט עצמה את עינייה וחשה כיצד הנשמה משתחררת והפנינה צפה. 

אך משהו הציק לויולט. היא ניסתה לשחות בחזרה אך הרגישה כבדה ועייפה, מגעה של הנשמה צרב בידה, מעבר לכפפות.  מחשבותיה היטשטשו ועפעפיה הרגישו כבדים,  הצבע אזל מלחייה ומחשבה אחת עברה בראשה.     

לישון... מה כבר יקרה? רק תנומה קטנה... חשבה והניחה לענייה להעצם.

ויולט שקעה בשינה עמוקה וראתה בדמיונה את הנשמה של רובין , אך פתאום משהו השתנה.

היא לא הייתה בקרקעית האגם, ולפתע רובין הנאבקת הפכה לילדה בת 11 הנאבקת כדי להגיע למקום כלשהו בזמן, כשהיא לובשת שמלה לבנה וסרוגה, עטורה בפרחים אדומים שהבליטו את פניה המנומשות, ואוחזת בתיק עבודת יד בצבע חום מקושט באיורים רקומים. שיערה הפרוע בגולגול הפך לשיער גלי ומסורק שסודר בצמה וענייה נראו צוחקות.

לרגע היא נראתה לחוצה והאיצה בצעדיה עד כדי ריצה לצד אוהלים גדולים עד שהגיעה לאחד הגדול מכולם, לידו עמדו הרבה ילדים, בערך בני גילה הם דיברו וצחקו, הם נראו מזמינים, אך למרות זאת רובין הקטנה ניסתה להתחמק מהם באי נוחות ועל פניה השתלטה הבעת פחד.  

בוערת כמו אש סגולהWhere stories live. Discover now