אז יש את קאל, זמר בן עשרים ושלוש (באופן פיזי, באופן נפשי הוא בין בן אחת עשרה לבין בן עשרה מיליארד) בגלל שרשרת מזעזעת של מקר מזל רע שהתחילה בלידה שלו המקום היחידי שמסכים לשכור אותו זה מועדון לילה מפוקפק עם מנהל שנראה בן תשע עשרה בשם אליוט.
מסתבר שאל...
נקודת מבט קאל: ΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩ לפני שפקחתי את עיניי הרגשתי כאילו המיטה שלי חמה מהרגיל והכרית שלי הייתה גם מוזרה, חלקה וקשה וקצת זזה תהיתי מה זה יכול להיות וכשפקחתי את העיניים ראיתי גוש בצבע חום בהיר מכוסה בשמיכה כשהרמתי את מבטי ראיתי את ראשו של אשלין הוא נראה כל כך רגוע כשהוא ישן פתאום קלטתי שאין לו חולצה. אני יודע שזה ברור אבל פתאום ההבנה פשוט הכתה בי זינקתי מהמיטה ובטעות הערתי אותו אני עדיין הייתי לבוש למזלי והתחבושות על ידי לא ירדו אשלין פתח עיניים ופיהק "בוקר טוב גם לך...." הוא מלמל וקבר את הפנים שלו בכרית ונראה שחזר לישון קוויתי שלא יחנק ורצתי לשירותים ושם מוריד את התחבושות ואת הבגדים וממלא אמבטיה. הייתי חייב להוריד את אתמול מעלי כשנכנסתי לאמבטיה המלאה ראיתי שאחת מצלקותיי נפתחה והדם זרם ממנה, יוצר צורות עדינות במים עד שהשתלב עם המים ונעלם נאנחתי ויבשתי את ידי עם אחת התחבושות ואחרי דקה חלק מהתחבושת נהיה ירוק והצלקת חזרה להיות צלקת. השיער שלי נרטב וכשיצאתי מהמקלחת הוא טיפטף על הרצפה והכביד על ראשי התלבשתי בדבר הקרוב ביותר שמצאתי אחרי שהתלבשתי וזו הייתה טי שירט כחולה ושמתי מחדש את התחבושות אבל לא יכולתי להסתיר את הצלקות על רגליי קיוויתי שאשלין עוד לא התעוררויצאתי בשקט מהחדר אמבטיה כמובן שנתקלתי באשלין "אני רואה שמצאת לעצמך בגדים" הוא אמר בגיחוך והסתכל עלי ואז הוא ראה את רגליי ופניו הקדירו "איך?" הוא שאל ותפס בידי בכדי שלא אוכל לברוח "זה...זה כלום... זה לא חשוב" ניערתי את ידי שיעזוב אותי וטיפה תקעתי בו ציפורניים כשהוא שיחרר את ידי ואני הלכתי במהירות לחדר וסגרתי את הדלת. החלפתי לבגדים הארוכים שלי והלכתי לסלון, סיאון ישבה על הספה ועל הפנים שלה היה חיוך ממזרי "אחות גדולה את יודעת שלפי החברה אסור לאח ואחות לשכב? למה הפרתם את האיסור הזה?" היא שאלה בחיוך שהתרחב מרגע לרגע ולא הבנתי ממש על מה היא מדברת פתאום מישהו הצמיד לי יד לפה בשביל שלא אדבר והסתכלתי לכיוונו בחדות כמובן שזה היה אשלין "קדימה סיאון תגמרי להתארגן לבית ספר ואם פעם נוספת אני אגלה שצוטטת לא יהיה קינוח במשך שבוע רק לך" היא צעקה בניצחון "אז אתם כן שכבתם! ידעתי! ידעתי ידעתי ידעתי!" אשלין גילגל עיניים "אז עכשיו את אחותי גם לפי החוק! יאייייייייי" היא קפצה עלי בחיבוק ואשלין גירש אותה מצחקקת להמשיך להתארגן. הסתכלתי על אשלין מבולבל "למה היא התכוונה?" שאלתי והוא נמנע ממבטי במבוכה וטיפה הסמיק "היא.... היא התכוונה שעשינו סקס" הוא מלמל "הא..." לא ממש הבנתי לרגע ואז קלטתי למה הוא התכוון הסמקתי וכיסיתי את פני במבוכה "א-אבל אנחנו ל-לא.... נ-נכון?" טיפה גימגמתי והוא הסתכל עלי מבולבל וטיפה אדום "לא...." הוא אמר "אתה בחור אז איך היינו יכולים...?" אה הבנתי "אז אתה הטרו" אמרתי מבלי לשים לב "הטרו?" הוא שאל "אתה מתכוון למישהו שלא נמשך לבנים?" הנהנתי קצת ונראה כאילו הוא הבין "ואתה?" הוא שאל וטיפה נלחצתי וקיוויתי שהוא לא נגד גייז "א-אני בי עם נטייה לבנים" מלמלתי והוא הנהן "רוצה ארוחת בוקר? אני מכין לי ולסיאון אם אתה רוצה אכין גם לך" הנהנתי וחיבקתי את עצמי בזמן שהוא הלך למטבח והתיישבתי על הספה מעביר אצבעות בשערי עד ששמעתי את אשלין קורא לי "קאלאיס! בוא הנה לארוחת בוקר!" הטון שלו נשמע מעוצבן אז קפצתי מהספה והלכתי לשם במהירות "לא היית חייב לקרוא לי בשמי המלא..." אמרתי בשקט "לא הגבת כשקראתי לך אז חשבתי שלקרוא לך בשמך המלא יגרום לך להגיב" הוא ענה והניח שלוש צלחות על השולחן ורומז לי לשבת סיאון מסתכלת עלי ועל אשלין ומצחקקת בזמן שהיא אוכלת את הטוסט עם הערימת ריבה ואשלין דוחף לה ולי סלט לצלחת בזמן שהיא טוחנת את הטוסטים ואני את הפנקייקים, אשלין צפה בנו וגילגל עיניים. כשסוף סוף גמרנו לאכול אשלין הרים את סיאון וניקה לה את מסביב הפה "קדימה סיאון. הולכים לבית ספר" סיאון נאנחה ביאוש ולקחה את התיק שלה צחקתי קצת ואשלין הסתכל עלי מוזר "אתה יודע שגם אתה צריך לבוא, נכון?" הוא אמר ואני נחנקתי ממה ששתיתי והשתעלתי "למה?" אמרתי בין השיעולים סיאון קפצה לידי וחייכה ממש החיוך שלה גרם לי לחשוב שאולי היא יודעת יותר ממני על החיים ובעיקר על דברים כחולים "בגלל שאח גדול הבטיח לבוא איתי ואת גם חייבת לבוא אחות גדולה! את חייבת להיות שם למקרה שמישהו יציק לאח גדול ואז תרביצי לו!" היא ממש התלהבה ואשלין כמובן גילגל עיניים היה לו קטע כזה "קדימה שניכם אנחנו צריכים ללכת" הוא הרים את סיאון כמו שק תפוחי אדמה והסתכל עלי כאחמד את משקלי מוכן להרים אותי ככה אם יצטרך אז קמתי במהירות והוא יצא מהבית כשאני אחריו. ----------------------------------------------------------- אחרי שהורדנו את סיאון בבית ספר והיא השוויצה לחבריה על אחותה הגדולה (כלומר אני) אני ואשלין הלכנו להסתובב בעיר. אני ראיתי שם המוני דברים שלא הייתי רגיל אליהם כי באתי מכפר קטן ומבודד יחסית ולא משנה כמה זמן ביליתי בעיר תמיד הייתי מופתע מחדש "קאי-קאל!" שמעתי מישהו צועק והקול נשמע לי מוכר באופן מוזר "קאלי~!" שמעתי את הקול קורא לי והסתובבתי מיד שראיתי אותו עברה בי צמרמורת נזכרתי בחדר חשוך ובדם יותר מידי דם אני כמעט ונפלתי כשאשלין תפס אותי "אתה בסדר?" הוא הסתכל עלי מודאג ושאל הנהנתי בשקט כשמי שקרא לי הגיע אלינו סוף סוף, הוא התנשף ואחרי חמש שניות בערך הוא התחיל לנשום כרגיל אבל אני רעדתי יותר ויותר עם כל שנייה שעברה "קאל! עבר כל כך הרבה זמן מאז שנפגשנו בפעם האחרונה!" הוא אמר בחיוך רחב והסתכל עלי במבט רעב וליקק את שפתיו חיבקתי את עצמי וניסיתי להפסיק לרעוד "קאל... מי זה?" אשלין שאל ומשך אותי קרוב אליו נותן לי תחושה שאני מוגן "א-אני.... אני לא זוכר" אמרתי ולא הייתי בטוח שרציתי גם לדעת הזר הסתכל עלי במבט טיפה מאוכזב "מה קרה קאלי? אתה לא זוכר את דוד שלך?" הוא שאל ואחרי שנייה בערך נזכרתי "ד-דוד ד-דיימון?" גימגמתי בפחד והרגשתי את אשלין מצמיד אותי עוד יותר אליו "אז אתה כן זוכר!" הוא אמר בחיוך מרוצה "כבר המון זמן לא נפגשנו למה שלא תבוא אלי היום בלילה? נוכל... לשחזר זיכרונות" הוא אמר בחיוך וממש רעדתי לא הצלחתי לענות לו למזלי היה לצידי את אשלין "אתה דוד של קאל? הממ... אני אש ובאמת שאני אשמח שתעזוב אותו בשקט" הוא אמר בטון מקפיא ושינה קצת את שמו "הו?~" דיימון אמר "אני דיימון ואכן אני דוד של קאלאיס ואני מתנצל אבל עכשיו כשאביו נעדר אז אני האחראי עליו אז אני כמובן לא יכול לעזוב את אחייני המסכן עכשיו אני אשמח שאתה תשחרר אותו" אשלין הידק את אחיזתו בי ומחץ לי את הכתף "א-אש" אני מילמלתי "ז-זה כואב" הוא הסתכל עלי מופתע ושחרר קצת נאנחתי בהקלה והוא חייך דיימון הסתכל עלינו משועשע וכמובן היה חייב לפתוח את פיו הארור "אז עכשיו אתה נהפכת לזונה קאל? פפף זה תמיד היה ברור" רעדתי והסתכלתי עליו בעיניים פעורות אשלין הסתכל עלי אבל לא יכולתי להסתכל על פניו הוא בוודאי נגעל... לא רציתי לחוות את הכאב הזה שוב. אשלין שיחרר אותי כצפוי "הו? אז הבנת כמה חסר ערך הזונה הקטנה שלך?" הרגשתי שאשלין זז לצידי ושמעתי קול של עצם מתחככת בעצם ואת הקול הייחודי הזה של אף נשבר. הרמתי את ראשי בהפתעה וראיתי שאשלין נתן לדיימון אגרוף ישר לאף "אמרתי לך לעזוב אותו בשקט לא?" הוא אמר ותפס את ידי "בוא קאל אנחנו הולכים" גורר אותי אחריו כועס ומשאיר את דיימון על הרצפה. AAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAA מצטערת על זה שלא הוצאתי בתחילת השבוע פרק. היה לי מחסום כתיבה ולא היה לי כוח לכתוב או חשק כי מבחנים במתמטיקה הורסים הכל. אבל אני שמחה שהצלחתי לשחרר היום לפחות פרק ואני לא לחלוטין מאחרת בשיחרור. אז עד הפעם הבאה!
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
