סירנות בלי כנפיים (לא מתוכנן להמשיך)

ביקור בגיהינום

נקודת מבט אליוט:
₹₹₹₹₹₹₹₹₹₹₹₹₹₹₹₹₹₹₹₹₹₹₹₹₹₹₹₹₹₹₹₹
אחרי השיחה עם קאל רוזי והקוהאי חסר התועלת שלי אני נשכבתי על הספה ושתיתי קצת.
שמעתי את הדלת נכנסת וסייק נכנס לחדר,
הוא התקרב אלי בשקט הצפוי ממנו והתיישב בקצה הספה שעליה שכבתי "מה קרה סייק? למה כל כך רחוק?" אמרתי ומשכתי אותו אלי עם יד אחת ועם השנייה הנחתי את הכוס בצד והדבקתי את השפתיים שלנו ביחד.
זה התחיל כנשיקה יבשה ותמימה יחסית אבל לאט הכנסתי את ידי אל חולצתו והוא פתח את פיו אלי מכניס את לשונו אל פי ונאבק עם לשוני על השליטה בנשיקה, אני ניצחתי כרגיל והוא נאנח בחוסר שביעות רצון ובעונג כשנשכתי את שפתו בעדינות.
הסתכלתי על עיניו העצומות והתנתקתי ממנו בחיוך, שנינו הסתכלנו על חוט הרוק הדק שהיה בינינו עד שנהרס והוציא אותנו מהבהיה שהיינו בה. מיהרתי לנסות להוריד ממנו את החולצה בשביל שנוכל להמשיך את מה שהתחלנו אבל הוא הניח את ידו על ידי ומנע ממני להרים את חולצתו נאנחתי וליטפתי את הלחי שלו בזמן שהוא הסתכל עלי במבט מודאג וחייכתי "אל תדאג סייק....." לחשתי לו והעברתי את ידי על עורו הכהה, ביחד הצגנו
גוונים שונים של עור כהה שלי בצבע חול רטוב ושלו בצבע של אדמה דשנה הרמתי את ידו אל שפתי ונישקתי אותה בעדינות ובחיוך "אתה יודע שהם לא מסוגלים לעשות לי משהו" אמרתי טיפה ביהירות והוא חייך אלי. שמחתי שאהובי חייך קצת כי זה היה נדיר אצלו מאז שהפך לערפד "אליוט..." הוא אמר והסתכל עלי, עיניו היו אדומות עדינות ולא ירוקות כמו תמיד "אתה לא תחזור לתפקיד הקודם שלך... נכון?" שמעתי בקולו את השאלה הנוספת שהסתתרה שם 'אתה לא גם תעזוב אותי נכון?' חיבקתי אותו וליטפתי את גבו בעדינות "ברור שלא אחזור לתפקיד המשעמם ההוא. אני יותר שמח פה איתך מאשר בכל השנים שלי שם" אמרתי לו ישר לאוזן והרגשתי אותו מצתמרר. אהבתי את ההשפעה שיש לי עליו, על הערפד הצעיר והמדהים שלי האחד שהיה קשה כל כך לשלוף ממנו רגשות אבל תמיד הצלחתי בסופו של דבר.
"אז אתה הולך מחר לחזור לשם?" הוא שאל והסתכל עלי לא ממש מאמין. ידעתי על מה הוא חושב, הוא הכיר את המקום טוב כמעט כמוני הוא היה מודע לחוסר הלב של רוב היצורים שם, חוסר הלב שנוצר באשמתי אבל לא הרגשתי עליו אשמה.
"כן סייק" אמרתי וראיתי שהוא הולך להגיד משהו כמו 'אז אני בא איתך' ועם כמה שרציתי, פשוט לא יכולתי לתת לו לבוא איתי, הסיכויים שיפגע גבוהים מידי. הנחתי לו אצבע על הפה ואמרתי "לא סייק אתה לא יכול לבוא איתי... אתה יודע כמה זה מסוכן ליצורים שהם לא מהדרגה הממש גבוהה להיות שם. אני אשאיר פה את קאל, אתה תדאג לו אוקיי?" הוא הינהן בשקט מבין אבל לא מרוצה "למה אתה חייב בכלל לעזור לסירנה ההוא בכלל?" הוא מלמל עם הראש צמוד אלי מודע כבר לתשובה אבל בכל זאת שואל רק למקרה שהוא יטעה.
צחקתי ועניתי לו "אתה יודע שאני אוהב לחקור מקרים מעניינים כאלו, וגם אם רוזי הייתה מגלה שלא עזרתי לו אתה יודע כבר כמה הייתי חוטף בראש" הוא צחק בשקט והשתחרר מחיבוקי "אוקיי. הגיע הזמן שלך ללכת לעבוד ואני אארגן לכם את מה שתצטרכו למחר ואלך לטפל בכמה עניינים קטנים שצצו" קייס אמר ונעלם ממהר למשימות שקבע לעצמו, נאנחתי וקמתי.
-----------------------------------------------------------
על הבוקר רוזי באה וגררה אחריה את אשלין ואת קאל.
סייק כבר הספיק לארגן את הכל ורק נשאר לנו לפתוח את השער וזה כל אחד מאיתנו היה צריך לעשות לבד. קאל עמד על יד סייק ולא הבין מה קורה או מה עושים בזמן שרוזי מסבירה לאשלין איך לפתוח שער לגן עדן, האידיוט שכח כל מה שלימדתי אותו.