סירנות בלי כנפיים (לא מתוכנן להמשיך)

ביי ביי מלאכים! בבקשה אל תבקרו!

נקודת מבט "כללית".

《》
לאחר שהקבוצה התאחדה הם צעדו לכיוון עם היצורים דמויי הציפור (או שהציפורים הם האלו שדומים להם אני לא מומחה בהיגיון) הערפד צעד מאחורי כולם בעוד שהסירנה צעדה מקדימה עם א- אה רגע אתם עדיין לא מודעים לזה... אוקיי! אז הסירנה הזקנה- אבל הסירנה האחר טכנית גם זקן.... וסירנות לא כל כך מתבגרות... אעאעאאע זה מסובך מידי! אז הסירנה ממין נקבה הלכה מקדימה עם ה"שד" ועיצבנה את הערפד בכמה שהיא הייתה דביקה איתו, הזוג של האל וסירנה האחר היה בעיקר עסוק בשיחה מביכה שבה האל התחיל לפקפק במשיכה המינית שלו או במין של הסירנה האחר.
כשהם הגיעו למקום עם הציפורים (השם של המין שלהם זה טכנית פלאיניקנים אבל זה מסובך מידי לומר יותר מידי פעמים אז אני אקרא להם ציפורים!) הם ניסו לדבר איתם ונכשלו בדרכים חביבות בהחלט (ומאוד מצחיקות, הסירנה הנקבה ניסתה בסופו של דבר להבעיר אחת מהן אבל השד עצר אותה בטענה שהם התינוקות שלו ואז הציפורונים ניסו לאכול אותו) אז אחרי שהם נכשלו כל כך הרבה פעמים הם שמו לב לזה שהסירנה (הזה עם השיער הכחול) לא נמצא איתם ונלחצו כי הם בטוחים שהוא חלשלוש, מה שדי נכון בפעם הזו לעכשיו לפחות, אבל הם בסוף מצאו אותו מוקף בציפורים ומדבר איתן כאילו הם מנהלים שיחה באופן שפוי לחלוטין, בגלל שזה הוא אז אין לי ספק שזו באמת הייתה שיחה מרתקת, אבל הארבעה האחרים התחילו לפקפק בשפיות שלו.
בכל מקרה, בגלל שזה כל כך לא נוח לשחזר שיחות מלאות פשוט עוברים לנקודת מבט אחרת! הרבה יותר קל כשחושבים על זה.

נקודת מבט אחרת (רוז)
"הם כאלו נחמדים אתם לא חושבים?" קאל שאל עם חיוך תמים כשאחד היצורים המעופפים הניח לו על הראש זר פרחים שהוא איכשהו הכין.
למרות המראה החמוד התחלתי טיפה לפקפק בבבריאות הנפשית של אחי הקטן והחמוד ונראה היה שלא הייתי היחידה, אלי אשלין והערפד הסתכלו עליו מבולבלים, לא בטוחים אם הוא עובד עליהם או לא (אלי נראה מאוד משועשע מהסיטואציה אבל זה אלי אז זה הגיוני) "קאל מותק, מה אתה עושה?" שאלתי אותו בחיוך, "הממ?" הוא הסתכל עלי "מדבר עם הפלאיניקנים?" הוא ענה כאילו זה היה ברור "הם מבינים כל שפה שקיימת! זה כזה מגניב אבל הם לא יכולים לדבר בשפות חוץ משלהם" הנהנתי אליו ואלי צחק ממש "אני אדיר, אני יותר ויותר מעוניין בך ככול שהזמן עובר!" אלי אמר בזמן שהוא צחק.
חייכתי אבל נראה היה שאני הייתי היחידה שהייתה אפילו מעט שמחה ממה שהוא אמר, החבר הערפדי שלו נראה קצת מעוצבן ואשלין נראה מוטרד. באמת שהעדפתי שאלי יהיה עם אחד מאלו הקטנים מאשר עם ערפד, יצורים נתעבים.
קאל הסתכל עלינו בשאלה וטיפה הסמיק, "אם קאל יכול להבין אותם, אז הוא יוכל לשאול אותם איפה המגילה שלו?" הערפד שאל בקול שקט ואלי הסתכל עליו בשמחה "סייק אתה גאון!" הוא משך אותו אליו ונישק אותו, גורם לי ולאשלין לכסות את העיניים של קאל "היי! יש פה ילד קטן ותמים! תזהרו!" אני אמרתי וקאל נראה מבולבל "איפה?" הוא שאל וניסה להסתכל סביבו אבל היו לו שתי ידיים על הפנים.
לאליוט ולערפד לקחו עוד כמה שניות להפרד ואז אליוט פנה אל קאל וגרם לנו להוריד ממנו את הידיים "אז קאל! תשאל את הפלאינינקיני- הפלאינליני- בעזרת אני... את הדמוי ציפורים איפה המגילה שלך" נראה טיפה מעוצבן מהשם הארוך והמתסכל של היצורים, קאל בחן אותו במשך כמה שניות ואז פנה לדמויי ציפורים והתלחשש איתם במשך כמה דקות ואז חזר אלינו עם מבט מודאג "אממ... הם אומרים שזה לא קיים" הוא אמר בטון מבולבל כולנו הסתכלנו עליו, מבולבלים כמוהו אם לא יותר "אתה בטוח שהם לא סתם טעו?" אשלין שאל את השאלה החשובה וקאל הנהן אליו, "זה בטוח, נתתי להם חלק מהדם שלי בשביל לדייק את החיפוש" הוא אמר בהבעה מודאגת "מה זה אומר? יש סיכוי שהמלאכים סתם איבדו את התיק שלי?" באופן מפתיע אלי נראה מודאג אבל אחרי כמה שניות הוא חייך וצחק "אל תדאג קאל! זה לא אומר שום דבר! כנראה סתם איזה אידיוט איבד את התיק! אפילו לי היה פה תיקייה עד שגנבתי אותה!" הוא טפח על הראש של קאל וזה הדאיג אותי יותר מאשר חוסר התיק של קאל, זה שאלי היה מודאג היה סימן יותר רע מאשר זאבי בלהות ובאנשי.
נראה שקאל השתכנע ושיותר נוח לו עכשיו, למרות זה שהייתי מודאגת לראות את קאל מחייך גרם לי גם לחייך כי הוא כזה חמוד. למרות שעכשיו היה יותר רגוע כמובן שזה לא יכל להמשך לעד, אחד מהמלאכים הופיע ואיתו הגיעו עוד כמה מאות. המלאכים כמו תמיד נראו מלאכים ומחרידים, הם היו עשויים מכסף עם גוף דמוי אנושי אבל הכל שם היה ארוך מידי וחסר פרופורציות, הם לבשו מעין שמלה לבנה והייתה להם הילה לבנה (הילה כהדבר הזה שמעל הראש) שכנראה הם עמדו לזרוק, הייתם מצפים שהם יהיו יפים לפחות בפנים אבל הראש שלהם היה כמו ביצה כסופה עם שני עיגולים לבנים זוהרים וזיגזג במחצית התחתונה של הראש. הם ריחפו, הם פאקינג ריחפו, זה לא כאילו היו להם כנפיים או משהו, הם פשוט ריחפו. הראשון שנפל היה קאל, פגעו בו שלוש הילות, ראשונה בבטן, שנייה בגב ושלישית בראש. אשלין סחב אותו כולנו רצנו בניסיון לברוח מהם עד שהערפד נעצר באיזו פינה "רוזלין! אשלין! תעקבו את המלאכים! אליוט תשתנה ותשאב ממני את מה שאתה צריך" הוא פיקד עלינו ועם כמה שלא רציתי להקשיב לו, ידעתי שאלי לא ימשיך בלעדיו "אתה חייב לי על זה ערפד" הסתובבתי אל המלאכים ותקפתי אותם עם זוג סכינים שנשלפו מהשרוולים שלי, אשלין הצטרף אלי עם חרמש שהוא שלף מהאוויר, כצפוי מהחניך של אלי.
לעומתי ולעומת אשלין נראה שהמצב של הערפד ואלי לא היה טוב במיוחד, אלי לא הסכים למה שהערפד הציע והערפד לא הצליח לשכנע אותו, עם כמה שאני אוהבת את אלי לא היה לי כוח לשיט שלו "אליוט! אם אתה לא תעשה את מה שהערפד מחמד שלך מציע ברגע זה ממש! אני נשבעת באבות שלי שאני אדאג לזה שהשושלת שלך תגמר בך!" צעקתי לו ונראה שזה הצליח לשכנע אותו, לא ראיתי מה בדיוק קרה אבל כשהצצתי אליהם השפתיים של אליוט היו בצוואר של הערפד ונראה שכל שנייה שהם היו שם לאלי היה יותר כוח והערפד נראה יותר ויותר מותש, אחרי בערך חמש שניות הערפד התחיל להאבק באלי בניסיון להשתחרר מהאחיזה שלו אבל אלי היה חזק מידי והערפד לבסוף התעלף. נראה שאחרי שהוא התעלף אלי חזר אל חושיו ועזב את הערפד, הוא ליקק את שפתיו וניתן היה לראות זוג חורים על המקום שבו הונח פיו של אלי, הוא מילמל כמה מילים ונישק את הראש שלו הערפד. הוא התחיל למלמל לחש ואחרי שתי שניות הופיע שער שחור שדמה באופן מטריד לחור שחור "תעברו! זה יביא אותנו לבר!" הוא צעק ודחף פנימה את קאל המעולף ואת הערפד שלו, אחריהם זרקתי פנימה את אשלין וקפצתי פנימה יחד עם אלי.
הפרצוף של החד קרן שנחתנו לו על השולחן היה מדהים.

############

אז לא היה לי כוח, הרבה זמן, וגם הרבה זמן לא ידעתי מה לכתוב ואולי שכחתי מזה ואלי גם הסתכלתי על התוכנית שלי להמשך והייתי מן כזה [אעאע למה יש עוד שלושים פרקים עד הסוף?! איך אני אמורה לעשות את זה?!] אבל בטוח שזה לא מה שקרה אז אממ כן, חופש נעים לכולם אל תאכלו על ידי נאסנאסים ואין שום הבטחה לפרק הבא בשנה הקרובה.

אז הפעם זה freaking romance