אני לא מבטיחה שאני אוציא במסודר בזמן הקרוב בגלל שבית ספר מפריע ובעיקרון יש לי תוכניות בעיקר לסוף ככה שאני צריכה לחשוב על מה שיהיה באמצע.
נקודת מבט אשלין:
AAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAA
גררתי אחרי את קאל עד שהגענו לאיזה בית קפה ונכנסנו פנימה קאל עדיין היה חיוור ורועד. כשהתיישבנו לשולחןבאה אלינו מלצרית עם שיער שחור חלק עד למתחת הסנטר "אני ארונה ואני אהיה המלצרית שלכם" היא אמרה בחיוך "מה תרצו להזמין?" הזמנתי לי קפה ולקאל תה. בזמן שחיכינו למשקאות קאל התחיל להרגע ואני חשבתי על מה שהזבל ממקודם אמר "אז עכשיו אתה נהפכת לזונה קאל? זה תמיד היה ברור" נראה שהוא הכיר את קאל מאז שהוא היה צעיר ומהמבטים שהוא שלח אליו זה כנראה לא הייתה היכרות שרציתי לשמוע עליה סיפורים.
"הנה מה שהזמנתם תהנו" ארונה אמרה והקפיצה קצת את שנינו כשהיא הניחה את הכוסות על השולחן היא ציחקקה והלכה. שתיתי מהקפה אבל קאל לא שתה מהתה שלו ופשוט הסתכל על הידיים שלו בדיכאון. אוי אלים גדולים המפגש הזה לא עשה לו טוב, דחפתי לכיוונו את את התה כרומז לו שיישתה "א-אני לא צמא..." הוא מלמל וגילגלתי עיניים "תשתה את זה ואז נלך לדבר עם אליוט" הוא הינהן ושתה בשקט זה היה ממש מוזר הסתכלתי דרך החלון ונאנחתי "גמרתי..." הוא אמר בשקט ושילמתי לנו על המשקאות ומשכתי את קאל לחיבוק שהוא התנגד אליו ואז הרגשתי את חולצתי נרטבת מעט והוא רעד הנחתי שהוא התחיל לבכות קצת וזה לא הפתיע אותי.
כשהגענו אל אליוט גילינו שהוא לא שם אבל קאל דיבר עם מישהו בשם סייק שהכניס אותנו לחדר האחורי ואמר שילך לקרוא לרוז ולאליוט. אני וקאל ישבנו בשקט מביך עד שקלטתי שקאל רעד והתיישבתי לצידו מנסה להרגיע אותו "למה?" הוא שאל "למה אתה עדיין כל כך נחמד אלי...? אפילו ששמעת מה הוא אמר. אפילו שאתה לא מכיר אותי" הוא רעד ומהעיניים שלו ירדו דמעות הוא נראה כל כך תמים ומתוק באותו הרגע שלא יכולתי שלא לחבק אותו. הוא ניסה לדחוף אותי ממנו בצורה כושלת למדי ובסופו של דבר הוא הפסיק ופשוט תפס את החולצה שלי והצמיד אלי את ראשו בוכה אל החולצה שלי "אני לא מאמין לו" אמרתי "אני מכיר אותך יותר משאני מכיר אותו ואני לא מאמין במה שהוא אמר, וגם אם כן קרה משהו אני יודע שאתה לא אשם ושגם אם כן אני אסלח לך על זה. העבר קרה ההווה קורה והעתיד יקרה זה מה שאני מאמין בו ההווה והעתיד הם החלקים החשובים ביותר אז אל תבכה על העבר אלא תחייך אל העתיד" הוא הרים את הראש שלו אלי וחייך חיוך קטן "ת-תודה" הוא אמר בלחש וחיבק אותי. הרגשתי את הדם זורם לי לףנין ולא ידעתי אפילו למה הוא לא בת, אני לא אמור להמשך אליו ובכל זאת... אני מרגיש את הלב שלי פועם מהר יותר ואת מגעו הלא ישיר בגופי. שמעתי פתאום את הדלת נפתחת ושנינו עזבנו אחד את השני בחיוכים מובכים ורוז נכנסה לחדר בסערה גוררת אחריה את אליוט כשיש לו חולצה הפוכה וחצי מכופתרת ושיער מבולגן "אז" היא אמרה והסתכלה עלינו "אתם רוצים להסביר לנו למה נקראנו לפה באמצע היום?"
-----------------------------------------------------------
אליוט הסתכל על קאל בסקרנות "אמרת שקוראים לו דיימון נכון? והוא עם שיער כהה ועור בהיר טיפה שמנמן?" קאל ואני הינהנו "מזל טוב!" הוא אמר בציניות "השגת את האויב האל הראשי הראשון שלך!" רוז נאנחה בשקט ותפסה את ראשה כמנסה עדיין לעכל את מה שקרה "מה זאת אומרת אל ראשי? הבחור ההוא-" אמרתי כשרוז קטעה אותי "אז בקיצור פגשתם את דיימון מהעבר של קאל ולפי הזיכרונות של קאל דיימון הוא דוד שלו מצד האבא החורג. מה שאומר שקאל הוא הבן של קאלאיס הלפפרון אתה זוכר אותו אלי? בחור נחמד רק חבל שהוא מת או יותר נכון נעלם אבל אני לא מבינה איך הוא האבא החורג שלך הוא נעלם או מת לפני שאתה היית אמור בכלל להוולד הוא נעלם כשהחבר שלו מת נכון?" אליוט הנהן כמה פעמים בזמן שרוז דיברה כאילו יש היגיון במה שהיא אמרה קאל הסתכל עליה בסקרנות "היה לקאל חבר?" הוא שאל וחשבתי לרגע שהוא התחיל לדבר על עצמו בגוף שלישי עד שנזכרתי שקאל הוא גם אבא שלו. רוז הנהנה ואמרה "כן לפי מה שאני זוכרת הוא היה סירנה גם, סירנה שלא היה לו כל קשר למשפחות וכל המשפחות הכחישו אליו קשר. עד שיום אחד הוא עיצבן ראש משפחה אחד והראש משפחה הרג אותו" אליוט ציחקק והעיניים המשונות שלו נצצו בשעשוע "את כמובן לא מציינת את זה שאבא שלך הרג אותו כי הוא אמר שהעניבה שלו לא מתאימה לבגדים שלו והעליב את חוש האופנה שלו?" הוא אמר בגיחוך וצחק כשהסמיקה ואמרה לו לסתום "היה לו שיער דומה לשלך כחול כזה אבל שלו היה קצר והעור שלו היה יותר שזוף" רוז אמרה וקאל הינהן בשקט והסתכל בריכוז על השולחן הוא עשה מבט כזה שעיקם טיפה את גבותיו והבליט את שפתיו הוא נראה ממש יפה באותו הרגע.... אעאעאעאאאע מוח למה אתה עושה לי את זה?! נאנחתי והסטתי את מבטי ממנו. אליוט הסתכל עלי וחייך כאילו הוא מבין דברים שאני לא מבין, משום מה המבט הזה ממש עיצבן אותי "אז מה השם שלו?" שאלתי בקוצר רוח ברור "זה לא שווה לנו לשבת פה ולדבר אם אנחנו לא יודעים עם קאל מכיר אותו" רוז הסתכלה עלי במבט מבין "קראו לו אקוויליוס בקיצור ליוס" היא אמרה והסתכלה על קאל שפער את עיניו בהפתעה "ליוס?" הוא שאל ורוז הנהנה "אקוויליוס קורינו פורטאגו נו קואיצ׳יני?" לקח לי רגע לתרדם את זה בראש כי זו הייתה שפת אלים קדומה 'אקוויליוס נצר פורטאגו ראש בית המתים?' בזמן שאני תירגמתי אתהמשפט אליוט ענה לו במיידיות אבל זה היה כבר מעבר להבנתי שייקולל האל שיצר את השפה הזו. נעצתי מבט רושף באליוט ורוז הסתכלה עליהם בשקט "קאלי? אלי? על מה אתם מדברים?" היא שאלה וקאל הסתכל עליה כמופתע מזה שלא הבינה אותם נאנחתי "קאל כמה שפות אתה יודע?" שאלתי והוא הסתכל עלי מבולבל נראה שהשיחות איתנו מבלבלות אותו ממש "אחת" הוא ענה ושלושתנו הסתכלנו עליו במבט של לא מאמינים לו והוא הסתכל עלינו כלא מבין. רוז הלכה אליו וחיבקה אותו "קאלי לםי מה שראינו עד עכשיו אתה יודע לפחות שלוש שפות ושתיים מהן עתיקות ובלתי אפשרי ללמוד אותם באופן מושלם אלא אם אתה האל הראשי או אחד מראשי המשפחה של הסירנות" היא אמרה וקאל המשיך להסתכל עליה לא מבין "אז בעצם" הוא אמר "את אומרת שמשום מה אני יודע שתי שפות שבלתי אפשרי ללמוד אלא אם אתה אממ... מישהו מיוחד?" מושך בכתפיו בחוסר אונים. אליוט הסתכל עליו בשקט "רוזי. את זוכרת את המקרה ההוא שלא הצלחנו למצוא לו פיתרון ובסופו של דבר פשוט... 'פרצנו' למאגרי החיים בשמיים? בואי נעשה את זה שוב ונבדוק עליו" רוז חייכה טיפה ברשעות ועזבה את קאל "אז מתי נעשה את זה?" היא שאלה בשמחה אליוט צחק ואמר "יש לך תוכניות למחר?"
ΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩ
מצטערתתתתתתתתתת אני נתקעתי במאתיים ומשהו מילים למשך שבוע ורק היום בין אחת לשלוש לפנות בוקר הצלחתי לעשות את זה.
בלי שום קשר לאיחור בפרק, אני חושבת על לעשות פרק כזה של שאלות ותשובות אז תשלחו שאלות בתגובות אלי או אל הדמויות או על הדמויות.
עד הפעם הבאה!
YOU ARE READING
סירנות בלי כנפיים (לא מתוכנן להמשיך)
Romanceאז יש את קאל, זמר בן עשרים ושלוש (באופן פיזי, באופן נפשי הוא בין בן אחת עשרה לבין בן עשרה מיליארד) בגלל שרשרת מזעזעת של מקר מזל רע שהתחילה בלידה שלו המקום היחידי שמסכים לשכור אותו זה מועדון לילה מפוקפק עם מנהל שנראה בן תשע עשרה בשם אליוט. מסתבר שאל...