סירנות בלי כנפיים (לא מתוכנן להמשיך)

רומנטיקה? מלאכים אומרים לא!

נקודת מבט סייק:
פקחתי את עיני היתה רוח חמה שגרמה לי לסגור אותן שוב והספקתי לראות רק משהו מטושטש אדום, שמעתי צחוק שזיהית שהוא של אליוט והרוח מסביב נחלשה מספיק בכדי שאוכל לפקוח את העיניים.
אליוט החזיק אותי כמו כלה וחייך אלי "בוקר טוב ליפהפייה (הערת הכותבת: אין לי מושג קלוש איך אני אמורה לכתוב יפהפייה) הנרדמת, ישנת טוב?" הוא אמר וראיתי שהוא התאפק לא לצחוק.
נגעתי לו בעדינות בפנים הוא היה נראה מופתע לרגע ואז הפרצוף שלו השתנה להבנה? "לא אוהב את המראה החדש?" אליוט אמר וגרם לי לשים לב לעין החדשה שלו.
הסתכלתי עליו במשך כמה שניות בשקט "למה שאני לא אוהב אותו? לא משנה מה תשנה אתה תמיד תהיה יפה בעיני" אמרתי וגרמתי לו לטיפה מבוכה.
"אתה אידיוט אתה יודע את זה?" אליוט אמר לי בקול רך ואני השבתי לו בחיוך קטן "יום אחד אני אסרס אותך ואתלוש לך את הכנפיים אחרי שאני אתחן לך את הקרניים ואת ה-" הייתי ממשיך לתאר את מה שהוא היה צריך לעבור אבל הוא נישק אותי ולא נתן לי לדבר, כשהוא התנתק ממני הוא לרגע עצר לחלוטין באוויר ופשוט הסתכל עלי ואמר בקול אוהב ודואג "אני דאגתי לך" הפנתי את המבט שלי במבוכה ויכולתי להרגיש את הפנים מתלהטות "ב-בכול מקרה, איפה אנחנו ומה קורה פה?"
אליוט צחק "ברוכה הבאה לגן עדן! המקום שבו כל הסיוטים שלך מתקיימים וכולם פה כל  כך יבשים שלקיים איתם מגע שואב ממך את כל הנוזלים ואתה הופך למומיה! אל תצא עם מומיות אהוב שלי, זה נורא דוחה כשהלשון שלהם מתפוררת באמצע נשיקה" 
הסתכלתי עליו במבט שופטני "תן לי לנחש, יצאת פעם עם מומיה?" אמרתי והוא הנהן במרץ "היא הייתה אמורה להיות מדהימה! נפרטיטי וזה אבל היא הייתה כל כך יבשההה".
גילגלתי עיניים וגיחכתי "איפה השלושה האחרים? הבן של אל האהבה והשני סירנות?" שאלתי את אליוט והוא עיקם את הפנים שלו ועמד להשיב לי אבל בדיוק נחתנו איפשהו ושמעתי את הסירנה צועקת משהו ואז הרגשתי אותה קופצת על אליוט בחיבוק וכמובן שמוחצת אותי בדרך.
"אליייייייי די להתמזמז עם הערפד!" היא צעקה לי ישר לאוזן ואני החלקתי אל מחוץ הידיים של אליוט.
האל הקטנטן הינהן אלי והחזיק את קאל כמו שק תפוחי אדמה מעולפים, "קאל עדיין ישן?" שאלתי את אשלין בזמן שהסירנה הרביצה לאליוט וצעקה עליו שטויות הוא הינהן אלי ואליוט צעק אלינו בזמן שהסירנה מחצה אותו "ומצאת איך להחזיק אותו בדרך שנותנת לך הכי הרבה נוף!" ארבעתנו מיד הסתכלנו על התחת של קאל ואחרי כמה שניות הפרצוף של אשלין נהפך  לאדום והוא הסיט את המבט במהירות, מה שגרם לסירנה ואליוט לצחוק ואני הסתכלתי עליהם, לא מבין איך יצא שאני מאוהב במטורף הזה.
"אוקיי! בואו נלך לפני שהמלאכים החמודים יתפסו אותנו! אל מאגרי המידע!" אליוט צעק ואחרי שהוא צעק שמענו טיפה נגינה של נבל "הו המלאכים כבר כאן...." הוא אמר מופתע טיפה ונאנחתי "כדאי שנרוץ" אמרתי והתחלתי לרוץ משם, גורר אחרי את אליוט ואחרינו רצה הסירנה והבן אל.
-------------------------------------------------------
כשהגענו למאגרי מידע קלטתי את הפגם בתוכניות שלהם, מאגרי המידע היו אוסף של עשר ספריות ענקיות עם שלוש קומות כל אחת שעמדו אחת ליד השנייה הסתכלתי עליהן בייאוש ואליוט צחק "הגענו! רוזי ואשלין ילכו עם קאל המעולף אל מאגר מספר שתיים
ואני וסייק נלך למאגר מספר אחד!" הסירנה הסתכלה עליו לא מרוצה "אם אני אראה אתכם מתמזמזים אז אנחנו משנים את הקבוצות" היא אמרה בקול גם לא מרוצה שגרם לאליוט לצחוק עוד יותר.
אחרי שנפרדנו מהסירנה ומהשניים האחרים אני התחלתי לעבור על המידע ואליוט העמיד פנים שהוא עושה את זה בזמן שהוא בעצם ניסה להעמיד ספר על הפינה שלו והסיח את דעתי, כשהוא בסופו של דבר הצליח הוא הרים את הידיים שלו בתנועת ניצחון וגרם לספר ליפול, הוא נראה כל כך מאוכזב שלא יכולתי שלא לצחוק, הוא חייך אלי וחיבק אותי.  בהתחלה זה היה חיבוק תמים אבל לאט לאט הוא הוריד את הידיים שלו אל האגן שלי (הערת הכותבת: אני כל כך יצירתית בשתיים לפנות בוקרררר) "אליוט..." אמרתי לו והוא השיב לי עם "הממ?" והניח את הראש שלו על הכתף שלי "אתה יודע שאנחנו צריכים לחפש, זה היה רעיון שלך" אמרתי והסתובבתי אליו.
"אבל סייק~ הם לא ידעו~ מה יקרה אם קצת נהנה?~" הוא אמר בחיוך פלרטטן שגרם לי להפנות את המבט במבוכה "אנחנו בגן עדן מוקפים במלאכים ואתה רוצה לעשות את זה פה? באחד מהמקומות הכי מאובטחים?" שאלתי כלא מאמין למרות שידעתי לרוע המזל מה הולך לו בראש, ביום רגיל הייתי מסכים לו מיד אחרי החיוך אבל עכשיו אנחנו בגן עדן אז... קצת בעייתי.
הוא הסיט את הראש שלי לכיוונו ונישק אותי בעדינות נשיקה יבשה על השפתיים "כן~ אני רוצה אותך סייק~ ממש פה וממש עכשיו~ אתה תסרב לי?~ למרות שאני מבקש כל כך יפה?~" הוא הסתכל עליו עם חיוך וכשלא הגבתי הוא פשוט משך אותי בחיבוק ונישק אותי. הפעם הוא לא יכול להתאפק והכניס את הלשון שלו לפה שלי, לא שלי הייתה בעיה כלשהי עם זה. אחרי כמה שניות הוא התנתק ממני וליקק את השפתיים שלו "אני מניח שאין לך בעיה" הוא אמר ובלי לחכות לתשובה הוא נישק אותי שוב והתחיל להוריד לי את החולצה "אליוט..." מילמלתי אל השפתיים שלו בזמן שניסיתי לדחוף אותו "אל..." הוא נאנח אל השפתיים שלי ואז הניח את הראש שלו על הכתף שלי "זה כל כך קשה... אני כל כך רוצה אותך עכשיו..." הוא מלמל (הערת הכותבת: וואי מלמל זו מילה כל כך מוזרה! זה אונומטופיאה? ככה כותבים את זה? זה כמו טיפטוף או ציפצוף או פיקפוק האהא פוק אתם יודעים שיש דמות בשם פוק באחד מההמשכים של המשחק של אנדר?) ונשך לי בעדינות את הצוואר, זה צימרר אותי ואיבדתי לרגע את השיווי משקל שלי, מה שגרם לי להשען על המדף מאחורי, מה שגרם לו ליפול, מה שגרם למלאכים לבוא לבדוק את זה, מה שגרם לכך שנצטרך לברוח, בקיצור הכל באשמת אליוט האידיוט החרמן. אחרי שברחנו מהמלאכים המטופשים הגענו למעין מערה באמצע הספרייה שהיו בתוכה יצורים קטנים שציפצפו בהתרגשות אחרי שהם ראו אותנו "מה זה?" שאלתי בכללי את האוויר ואליוט האוורירי השיב "אה אלא האבטיפוסים של ציפורים בגלל שבסופו של דבר הוחלט שהם לא ימשיכו לחיות על הארץ העבירו אותם ללהיות האחראים על ארכיוני המידע!" הוא הסתכל עלי בגאווה ואני החזרתי לו מבט מתוסכל "אז אתה בעצם אומר שהם יודעים איפה יש את המידע על כולם? כל תיקייה ותיקייה?" שאלתי והוא הנהן אלי בהתלהבות "כלומר יכולנו פשוט לשאול אותם אבל היינו אידיוטים ונתנו לך להלחיט מה נעשה" המשכתי והוא עדיין מסתכל עלי בהתלהבות מחחיך ואומר "כן! בדיוק!".
.
.
.
.
.
הסירנה אשלין וקאל שהתעורר לא הבינו למה יש לאליוט סימן של כף יד על הפנים או למה יש לו פנס, אבל זה הגיע לו ואת זה הם הבינו.

□□□□□□□□□□□□□□□□□□□□□□□□□□□□□□
אני? שכחתי מזה ולא היה לי כוח להמשיך או להעביר את הסיפורים האחרים שלי? פפףףףףף בכלל לא! אני ממש מצטערת על הזמן שבו לא פירסמתי פרק ולא מבטיחה ששבוע הבא יהיה פרק וגם מצטערת על כל ההערות, לכתוב בשתיים לפנות בוקר זה רע.
שלכם עד למותכם, אסנת

מישהו יבין.... מתישהו