אז יש את קאל, זמר בן עשרים ושלוש (באופן פיזי, באופן נפשי הוא בין בן אחת עשרה לבין בן עשרה מיליארד) בגלל שרשרת מזעזעת של מקר מזל רע שהתחילה בלידה שלו המקום היחידי שמסכים לשכור אותו זה מועדון לילה מפוקפק עם מנהל שנראה בן תשע עשרה בשם אליוט.
מסתבר שאל...
נקודת מבט אשלין: AAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAA יצאתי מהחדר שלי וראיתי את קאל וסיאון מתכרבלים יחד על הספה וישנים. השיער שלהם הסתבך ונראה כמו ערימה של תלתלים חומים עם פסים כחולים משונים. הייתי שמח לתתלהם להמשיך לישון ככה אבל הייתי צריך לקחת את קאל לעבודה שלו וסיאון הייתה צריכה להתאמן למבחן שלה במתמטיקה. אחרי כמה דקות החלטתי להעיר רק את קאל כי המבחן יכול לחכות אבל רוז והוא לא יכולים. ניערתי בעדינות את קאל עד שהוא התעורר "אנחנו צריכים ללכת" אמרתי לו והוא הסתכל עלי בבלבול, לא מבין איפה הוא ומי אני כנראה עד שבסופו של דבר הוא הבין וקם בפיהוק השיער שלו גלש על גבו והגיע עד אמצע ירכיו בערך, הוא אסף אותו לקוקו גבוה ושם סווצ׳רט/סווטשרט (הערת הכותבת: אין לי מושג כחול איך לכתוב את זה) שמתי לב שעל ידיו היו תחבושות משונות כשעמדתי לשאול אותו בנוגע אליהן הוא בדיוק הרים את הגיטרה "אנחנו צריכים לצאת לא?" הוא שאל וקטע את חוט המחשבה שלי עם קולו "כן" אמרתי ותופסתי לו בכתף "מקווה שאתה מוכן" הוא הסתכל עלי במבט מוזר שנייה לפני שהעולם הפך למערבולת של צבעים והופענו בכניסה למועדון של ההוא הסתכלתי על קאל ונראה שהוא רצה להקיא מפתיע שהוא לא עשה את זה, לרוב זה מה שקורה אחרי מסע מרחבי לאנשים שלא רגילים אליו "בוא נכנס..." הוא אמר בשקט ודחף את דלת הכניסה. ================================ קאל בדיוק היה אמור להופיע. אני לא מבין למה רוז הוציאה אותי מחדר ההלבשה שלו, אני השומר ראש שלו אני לא אמור להיות איתו תמיד? נאנחתי וחיכיתי למופע. כשסוף סוף משהו התחיל אני ראיתי את הבוגד עומד על הבמה ומציג את הזמרים והנגנים להערב. לא שמעתי את השם של קאל אז הנחתי שהוא השתמש בשם אחר "ראשון שיעלה יהיה לוציפר!" על הבמה עלה מישהו עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות ששר עוד פחות טוב מטרול (ותאמינו לי. זה משהו) פיהקתי והנחתי את הראש על הבר מחכה שמשהו מעניין יקרה אחרי שלושה אנשים בערך (היה גם חתול) ראיתי שקאל עלה על הבמה, אם ביום יום הוא היה נשי אז עכשיו אפילו יותר. השיער שלו היה אסוף בצמה ונשזרו בו נוצות וחרוזים ירוקים, הוא לבש חולצת בטן רפויה שחורה ארוכה ומכנסי סקיני ג׳ינס כחולים דהויים. הפנים שלו היו מאופרות בעדינות בצורה שהדגישה את שפתיו ואת עיניו הוא נראה מדהים אם הוא היה בת אז מאה אחוז שליבי היה שייך כבר לו. קיוויתי רק שהוא יודע גם לשיר כי סירנה שלא יודעת לשיר זה נוראי, אם סירנה נורמאלית יכולה לגרום למישהו להתאבד אז סירנה שלא מסוגל לשיר... זה פשוט סיוט על פני אדמות. קאל הסתכל על הקהל טיפה בחשש וטיפה בסקרנות שולף את הגיטרה ומתחיל לנגן בשקט כשהוא שר אני לא מבין מה הוא אומר, אני לא בטוח אפילו שאני שומע אותו כל הרעשים סביבי השתתקו והייתי לבד בשירה שלו היה משהו מאוד נוסטלגי הרגשתי כאילו אני שוב עם אמא שלי שוכב במיטה והיא שרה עם הקול העדין והמדהים שלה בכדי להרדים אותי. כשהוא גומר לשיר יש דממה רוז ואליוט הסתכלו עליו חצי בהפתעה חצי בזעזוע קאל הסתכל על האנשים באי נוחות ואז כולם התחיו למחוא כפיים בהתלהבות. אליוט עלה על הבמה בחיוך הוא אמר בשמחה "וזו הייתה ההופעה של קאירין!" רוז הסתכלה על קאל ומלמלה "איך... איך הוא יודע את השם הזה? למה? אני לא אמרתי לו... זה מקרה?" החא לקחה נשימה עמוקה ופנתה אלי "תביא אותו אל החדר האחורי" היא הלכה משם והשאירה אותי להתמודד עם זה. העברתי יד בשערי והלכתי אל קאל הוא ניסה לרדת מהבמה אבל המון אנשים פנו אליו ושאלו אותו דברים והוא לא הצליח לרדת הוא נראה נואש ולחוץ דחפתי כמה אנשים עד שהגעתי אל קאל ופשוט הרמתי והוא פלט צווחה מביכה של פחד כמה מהסובבים צחקו ושמעתי מילמול של "הו כמה חמוד החבר הקנאי הופיע" רציתי להרביץ לאליוט פתאום אפילו יותר מהרגיל נאנחתי והלכתי אל חדר הצוות שמעתי כמה אנשים צועקים דברים והסתכלתי על קאל שהחזקתי בהרמת נסיכה שהסמיק ממש ואמר בשקט "א-אתה מוכן להוריד אותי?" הורדתי אותו והוא סידר טיפה את החולצה שלו "רוז מחכה לנו בחדר מאחורה" אמרתי לו והוא הינהן והתחיל ללכת פתאום שמתי לב לזה שהוא נמוך ממני בערך בראש הסתכלתי על שיערו שהתנופף טיפה מהופנט מכל גווני הכחול ופתאום הרגשתי גל של מזל רע ומשכתי לכיווני את קאל כשמישהו שיכור וכבד מאוד כנראה כי הוא שבר את הכיסא שעליו קרס מעולף בדיוק איפה שקאל היה לפני רגע הסתכלתי עליו מופתע והוא נראה כאילו הוא רגיל לזה שאנשים נופלים עליו "תודה" הוא אמר לי והנהנתי אליו הוא המשיך ללכת ועד שהגענו לחדר השני לא קרה שום מקרה מיוחד, פתחתי את הדלת ונכנסנו רוז הסתכלה עלינו בשעשוע יושבת על הספה "עצרתם לקחת משקה בדרך?" היא אמרה 'ואולי קצת להתמזמז בפינה חשוכה?' הוסיף המבט שלה וגילגלתי עיניים נראה שקאל לא הבין למה היא מתכוונת "קאלי! ההופעה שלך הייתה מדהימה! בוא לשבת לידי!" קאל הלך והתיישב לידה ואני נשארתי לעמוד פתאום רוז פנתה אליו בשפה משונה שנשמעה כמו מוזיקה כשהיא דיברה זה היה כמו להקשיב למישהו מנגן בכינור או חליל כלשהו אבל איכשהו היה למילים שלה כמו מילים ולא כמו מוזיקה אבל לא יכולתי לדעת איפה התחילה מילה ואיפה נגמרה פתאום קאל ענה לה באותה השפה, לא ציפיתי שהוא יבין אותה וקולו היה פשוט מדהים אם הקול של רוז היה מדהים אז הקול שלו פשוט לא היו מילים לתאר אותו. זה נשמע עדין אבל באותו הזמן גם עוצמתי רוז הסתכלה עליו בתדהמה "קאל? איך ידעת לענות לה בשפה הזו?" שאלתי והוא הסתכל עלי מופתע "מה? איזו שפה? היא פשוט שאלה אותי איך הייתה ההופעה אתה לא שמעת?" הוא ענה ומבט טיפה מודאג עלה על פניו רוז נשמה עמוק ועצמה לשנייה עיניים ואמרה "קאלי, אשלין צודק אני פניתי אליך בשפה העתיקה והקדושה של הסירנות. רק מעטים אפילו מבני השליטים יודעים אותה ומסוכן לדבר בה כי היא חושפת את החוזק שלך" קאל הסתכל עליה מבולבל "לא.... את אמרת את זה באותה השפה כמו עכשיו... את אמרת את זה" הוא טיפה רעד כשאמר את זה מסרב להאמין רוז נאנחה "אוקיי ומה לגבי השיר ששרת?" הוא הסתכל עליה "מה ששרתי?" הוא שאל "למה זה קשור? נראה לי שזה שיר שלמדתי פ-פעם...." הוא גימגם קצת לקראת הסוף רוז שולחת אלי מבט ואני מהנהן אליה לסמן את זה שהוא לא אמר שקר ואז כשהיא עמדה לשאול את קאל עוד משהו ואז אליוט נכנס דרך הדלת האידיוט הגואל. רוז מסובבת אליו את הראש וקאל גם אבל אז הוא הסתכל על אצבעותיו פשוט "אלי קאנו בליסטה ארוהא פינגרו קאלי" רוז אמרה בשפה משונה כולם פשוט מתעקשים לדבר בשפות שאני לא מכיר הא? אליוט הינהן על מה שרוז אמרה "ההופעה שלך הייתה מדהימה קאל השאלה שלי זה פשוט למה בחרת בשם קאירין להופיע איתו?" הוא אמר והרמתי גבות מסתבר שקאל יודע שפה נדירה והשאלה שהוא שואל היא דווקא על השם במה שהוא בחר לעצמו? רוז הנהנה בשקט כאילו הוא שאל שאלה חכמה מי יודע אותי השאלה הזו צופנת את סודות היקום למרות שאני די בטוח שאליוט יודע את כולם כבר "השם? זה סתם הזכיר לי משהו מהעבר... אבל אני לא יודע למה או מי" הוא משך בכתפיו והמשיך להסתכל על הידיים שלו נאנחתי והרגשתי לא קשור נראה שרוז ואליוט הבינו מה קורה ואני כרגיל נשארתי מאחור חסר מידע "קאלי אתה זוכר את הסיפור שאמרתי לך? עם סיירין אהובתו וחמש השבטים?" רוז אמרה והוא הינהן " אז אלי ואני היינו מופתעים בגלל שלא אמרתי לך את השם של אהובתו של סיירין אבל איכשהו אתה ידעת אותו ועכשיו אתה אומר שהוא קשור איכשהו לעבר שלך אתה אומר שהשם קאירין השם של אהובתו של סיירין קשור אליך אתה מבין מה אני אומרת לך?" קאל הסתכל עליה טיפה מפוחד "א-את... א-אני מבין נראה לי" הוא אמר בקול רועד ומגמגם. טוב היא חזרה על עצמה כמה פעמים אז איך אפשר שלא להבין? נאנחתי ונשענתי על הקיר בפיהוק חצי מקשיב לשיחה שבה הם בעצם מנסים למצוא את הקשר שלו לקאירין והוא אומר להם שהוא לא זוכר וחצי ישן בסופו של דבר החצי ישן הופך כנראה לישן מלא כי כשאני מתעורר זה כאשר הגוף שלי פוגע ברצפה כי לא כדאי כנראה לישון בעמידה קאל קם ובא אלי מודאג "אתה בסדר אשלין?" הוא שואל ואני קם "יאפ לא יכול להיות יותר טוב" גורם לרוז ולאליוט לצחוק "אז לאיזה מסקנות הגעתם בסוף?" שאלתי במבוכה "בדיוק עמדנו לסרוק את הזיכרונות של קאל בניסיון להבין אבל אז מישהו נפל" רוז אמרה והתאפקה לא להמשיך לצחוק גילגלתי עיניים "כן כן" אמרתי היא תמשיך לצחוק עלי כנראה עוד הרבה זמן קאל הסתכל עלי טיפה בדאגה וחזר לשבת על יד רוז ונשען עליה "אז בואו נסרוק לו כבר את הזיכרונות" אמרתי והתיישבתי על הכורסא בצד ושמתי לב לזה שקאל טיפה התכווץ כשאמרתי סריקת זיכרונות כנראה הוא לא רוצה שייסתובבו לו בעבר "אוקיי" רוז אמרה "קאלי תסתובב אלי אוקיי?" היא הצמידה את מיצחה אל מיצחו ואת ידייה אל רקותיו ונשארה ככה במשך כמה דקות בסוף היא הרימה את ראשה וליטפה את הלחי של קאל באהבה "אל תדאג קאלי" היא אמרה וחיבקה אותו "לקאלי יש שתי שכבות של זיכרונות האחת הנגישה שהם הזיכרונות אבל הם טיפה מעורפלים מידי ולא מזכירים זיכרונות אמיתיים וזיכרנות שאני מצליחה לקבל מהם רק רסיסים הרוב חסום וזה לא קרה בגלל טראומה זה קסם כנראה ואחד חזק במיוחד" היא גמרה לדבר וראיתי שקאל התחיל להרדם עליה "נראה לי שאני וקאל צריכים ללכת הביתה. הוא עומד להירדם עוד רגע" רוז הסתכלה עליו בהפתעה וקלטה שזה נכון היא חייכה אליו ליטפה את ראשו ואמרה "אוקיי אז אני ואלי נמשיך לדבר על זה אנחנו נמסור לך את המסקנות החשובות מהשיחה" הלכתי אל קאל והרמתי אותו נופפתי להם והשתגרתי לביתי כשנכנסתי היה שקט אז הנחתי שסיאון ישנה כבר והלכתי לחדרי. הנחתי את קאל על המזרון על המיטה של האורחים הלכתי לצחצח שיניים וכשחזרתי אני הורדתי בגדים ועמדתי להכנס למיטה כשראיתי שמהעיניים שלו יורדות דמעות והוא רועד נאנחתי והרמתי אותו למיטה הכנסתי אותו מתחת לשמיכות ונכנסתי גם חיבקתי אותו עד שנרגע ושנינו נרדמנו. ΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩΩ מצטערת אם הפרק יצא זוועה פשוט משום מה השבוע הייתי הכי יצירתית בין שתיים עשרה בלילה לשתיים לפנות בוקר אז כן.... אם יש משהו שלפי דעתכן/ם צריך לשפר תגידו לי ואני אנסה. אבל בכללי אני ממש גאה בעצמי כי עד כה זה הפרק הכי ארוך שכתבתי
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
