בפרק הקודם:
שנינו התיישבנו והתכסנו באותה שמיכה.
נזכרתי במה שרציתי לשאול אותו אבל שוב, לא רציתי להרוס את הרגע הזה.למרות שכשחושבים על זה אני לעולם לא אצליח לשאול אותו כי כל הזמן יש רגעים שאני לא רוצה להרוס אז בנתיים שעוד לא הדלקנו את הסרט אני חושבת שזה הזמן.
"צ'ימי יש לי שאלה"
"כן בייב?"
המשך קריאה נעימה💕
"אמ.. יום לפני הנשף באתי לטאהיונג והוא רצה לספר לי משהו שקשור לרצח עד שאבא שלו נכנס והוא די שכח מלספר לי וזה די בוער אצלי אז חשבתי אולי אתה יודע משהו."
ג'ימין בלע את הרוק בגרונו והיה לו פרצוף מבולבל.
אני די בטוחה שהוא יודע משהו על זה כי לקח לו די הרבה זמן לענות לי."אני לא אשקר לך, אני יודע משהו על זה... לא רק משהו אלה את הכל פשוט... אני לא יודע אם לספר לך. "
הוא היה ממש ממש מבולבל"למה לא לספר לי?" הרמתי את קולי מעט
"כי יש סיבה למה נמחק לך הזכרון מאותו אירוע" הוא ניסה לא להרים את קולו
"א... איבדתי את הזכרון שלי? מ..מתי?" שאלתי בגמגום .
"לפני שנתיים"
"מה?" הייתי ממש ממש מבולבלת
" באחת מהמסיבות שאבא שלך אוהב לארגן.
אביך הזמין את מנהל המאפיית קים שהוא אבא של טאהיונג שבזמנו הם היו שותפים לכמה עסקאות שגם אבא שלי היה חלק מהם.
אני לא יודע מה הם העסקאות שהם עשו שם וזה גם לא עניין אותי.אבא של טאהיונג כעס על האבות שלנו מהעסקה האחרונה ובאותו אירוע הוא ראה פוטנציאל לאירגון פיגוע.
באמצע האירוע הרבה אנשים לבושים בשחור עם מסיכות מהמאפייה הגיעו במכוניות שחורות ויוקרתיות שהאבות שלנו סיפקו להם והם התחילו לירות לכל מקום.
באותו רגע הרגשתי שמשהו לא בסדר והתחלתי לחפש אותך כדי להזהיר אותך או שלפחות תהיי ליידי.
לא ראיתי אותך בשום מקום והרגשתי ממש מבולבל עד שראיתי אותך רצה לכיווני ונפגעת מכדור שהיה אמור לראות לכיווני.
ברגע שקלטתי שנפגעת מהכדור מהר רצתי איתך למקלט אצליכם בבית בנסיון לעזור לך.
לא ידעתי מה לעשות, חשבתי שאני מאבד אותך, חשבתי שזה הסוף וממש פחדתי ממנו.הזעקתי את המשטרה ואמבולנס מבלי לחשוב פעמיים.
קרעתי את חולצתי והחזקתי חזק במקום של הירייה כדי שתדממי פחות.באותו רגע שמעתי שאנשי המאפייה נסעו ברכביהם חזרה וכנראה שהרבה מהאנשים שרק לפני כמה דקות חייכו לכיווני או דיברו איתי אינם.
פחדתי שאני איבדתי את המשפחה שלי אבל הכי פחדתי שאני אאבד אותך כי את היית כמו אחות בשבילי.לאחר כמה דקות שמעתי שהמשטרה והאמבולנסים הגיעו אז לקחתי אותך מהר על שני ידיי לאמבולנס הראשון שראיתי.
לקחו אותך מהר מבלי שיכולתי לאמר דבר.
תחקרו אותי ראשון כי אני הראשון שנמצא חיי וללא פגע.במזל הורייך והוריי נמצאו גם ללא פגע אך הרבה מהאנשים היו פצועים קשה וכמה היו הרוגים.
מאותו פיגוע המשטרה לא תפסה את את המאפייה וסגרה את התיק מבלי כלכך לחקור.
המקרה פרץ לעיתונות בכל רחבי העולם והיה ממש מפורסם.
אבן גדולה ירדה מליבי כשהיית בבית חולים בשיקום הרופאים אמרו שאיבדת את זכרונך מאותו האירוע מה שאומר שאת זוכרת הכל חוץ מאת אותו יום ואני שמח שיכלת לזכור את הורייך ובמיוחד אותי."
ג'ימין החזיק את עצמו מלא לבכות בזמן שהוא מלטף את ידי ומסתכל הצידה כדי שלא אראה את פניו.
התקדמתי אליו לאט לאט והתיישבתי עליו והרמתי את פניו ככה שפני היו מופנות לשלו.
ליטפתי את שיערו והסתכלתי לו בעיניים, ראיתי איך הדמעות יורדות לו מעיניו החומות, ירדה לי גם דמעה.חיבקתי את ג'ימין חיבוק חם ואוהב ובזמן החיבוק קפאתי,התחלתי להזכר...התחלתי להזכר בכל האירוע.
עכשיו אני מבינה מי זה טאהיונג , עכשיו אני מבינה למה הוא שאל אותי ביום הראשון ללימודים אם אני זוכרת אותו.
עכשיו אני מבינה למה ג'ימין היה כלכך נגד זה שאני אהיה עם טאהיונג ובכלל אהיה איתו בקשר.אני שמחה שיש לי את ג'ימין ששומר עלי, שיודע עלי הכל...את כל החולשות שלי, את כל הדברים הטובים בי ואפילו את הדברים שאני שחכתי מבלי כוונת תחילה לשכוח הוא זוכר.
אני בורכתי בזה שג'ימין הוא החבר הכי טוב שלי וגם הבן זוג שלי, אני שמחה שהוא בחיים שלי.
התנתקתי מהחיבוק בנינו ונישקתי אותו נשיקה במצח , נשיקה במצח עם תשוקה קלה , נשיקה כזאת שאומרת "תודה לך אהובי".
"תודה לך" לחשתי לאוזניו ומצצתי לו את האוזן הוא הוציא גניחה שקטה בגלל הצמרמורת שנהייתה לו ואני צחקקתי.
עד לפרק הבא💕
YOU ARE READING
MY BOY~•° (הושלם)
Fanfiction"רוצה שנעשה לך סיבוב בבית ספר?" "באת באוטו יוקרתי, את עשירה?" "את מכירה את פארק ג'ימין?" ואיבדתי אותם כבר מרוב שהם לחצו עלי שאענה... ג'ימין קם והסתכל עלי כאילו הוא מחכה שגם אני אקום. יון נרי (Yeon Nari)נערה בת 17 , חברת ילדות טובה של פארק ג'ימין. מא...