פרק אחרון💖קריאה נעימה:)
ג'ימין ירה לכיוון מישל בחזרה, ופתאום הוא רואה מישהו מוכר מאחורי מישל עם אנשים שאוזקים אותה, זה היה טאהיונג והמשטרה שבאה ביחד איתו.
טאהיונג רץ מהר לנרי לשחרר אותה בזמן שג'ימין ניסה להעיר אותה.
"ג'ימין " קולה הדק והצרוד נשמע מפיה של נרי.
"אני רוצה הביתה " היא המשיכה לאמר בדמעות בזמן שג'ימין ליטף את פניה.
"עוד מעט נלך" ג'ימין אמר בזמן שדמעה קטנה זלגה מעיניו.
"אני כלכך פחדתי שמשהו קרה לך נרי..." הוא המשיך "אם היה קורה לך משהו בלתי הפיך אני לא הייתי יודע מה הייתי עושה.."
יותר ויותר דמעות התחילו לזלוג מעיניו.
נרי חיבקה את ג'ימין ועינייה התמלאו בדמעות.
האמבולנס הגיע לקחת את נרי וג'ימין, ביחד עם עוד שוטר בשביל לקחת עדות משניהם.
הפרמדיקים מצאו שהכדור שמישל ירתה לא פגע לנרי אבל כן היא נפגעה מהרסיסים של הכדור ככה שהיא ניצלה בנס.
*לאחר יום*
ג'ימין מגיע לבית חולים לבקר את נרי ובדיוק הטלוויזיה הייתה פתוחה על כתבה
"אתמול אירע אירוע חריג בו נערה בת 17 אשר חטפה את בת דודתה גם כן בת 17 והתעללה בה ובבן זוגה דרך הזרקת סמי אונס וקשירת שניהם במחסן שלה..."
נרי כיבתה את הטלוויזיה ודמעות עלו בעיניה.
ג'ימין התקרב אליה, נישק במצחה וליטף אותה "הכל יהיה בסדר" הוא אמר.
נרי: " היא בסדר נכון?"
ג'ימין: "מי?"
נרי: "מישל"
ג'ימין: "א.. אני לא יודע" ( קולו נשמע חנוק)
נרי: "כל מה שהיא סיפרה לך באותו יום היה חצי נכון"
ג'ימין: "מה זאת אומרת?"
נרי: "אבא שלה כן התעלל באמא שלה ובה ,כן אמא שלה התאבדה ואבא שלה היה בבית כלא אבל מה שהיא לא יודעת זה שהוא התאבד שם...
אבל אף פעם בחיים לא קרה שההורים שלי התנהגו אליה רע , אנחנו ניסינו לעזור לה כי ידענו שהיא במצוקה נפשית ושהיא צריכה עזרה אז הפנינו אותה לפסיכיאטר, היא אובחנה עם אישיות דו קוטבית, פוסט טראומות, חרדות וסכיזופרניה.
ניסינו לתת לה את הטיפול הנכון אבל היא חרגה ולא רצתה לשתף פעולה ובעצם היא התדרדרה מבחינה נפשית עד שאשפזו אותה בכפייה.
המצב הנפשי שלה נהיה יותר טוב והיא נשלחה לפנימייה שיש שם טיפולים לאנשים כמוהה כדי שהם יוכלו לוודא שהיא מקבלת את הטיפול שלה יום יום.
לפני שנה הפנימייה אמרו שהיא במצב נפשי מאוזן והחלטנו להעביר אותה לבית ספר שאני לומדת בו עכשיו וממש פחדתי ממנה ושהיא תתקרב אלי ואז הבנתי שהיא באמת בסדר אבל כנראה שטעיתי."
ג'ימין: " יפה שלי , לא יכלת לדעת שכל מה שקרה יקרה.." ג'ימין נשכב ליידה בחיבוק וליטף את פניה.
דפיקה בדלת בחדר של נרי נשמעה וזה היה טאהיונג שבא לבקר ובידו זר פרחים.
טאהיונג: "איך את מרגישה נרי?"
נרי: "הרבה יותר טוב מאתמול " נרי אמרה בחיוך.
ג'ימין: "תגיד לי, איך ידעת איפה אנחנו?"
טאהיונג: "באותו היום שנרי נחטפה ההורים שלה קראו לחוקרים, הם חקרו גם אותי והם הציעו לי להיות חלק מהצוות כי אני מכיר די טוב את נרי.
לא הצלחנו למצוא אותה כי מצאו שהטלפון שלה נפל בדרך לבית של מישל אז חיפשנו את שניכם דרך הטלפון של ג'ימין והגענו בדיוק בטיימינג המושלם כדי לעצור אותה ולהציל אותכם."
ג'ימין: "וואלה לא חשבתי שאני אגיד לך את זה מתישהו אבל ... תודה .
אם לא היית בא בזמן עם השוטרים כנראה שהמצב של נרי היה הרבה יותר גרוע. "
טאהיונג: "רציתי מאוד לעזור לשוטרים כי לא רק שרציתי להציל את נרי אלא גם אותך כדי שסוף סוף נוכל לדבר אחד עם השני בלי לריב וגם שתבין שאני מצטער על כל מה שאבא שלי עשה... אני בחיים לא אהיה כמוהו.."
אפילוג בהמשך💖
כן זהו הפארק האחרון, הרגשתי שככה זה טוב לסיים את הספר עם סוף טוב ובפעם הבאה נפגש עם האפילוג.😁💖
YOU ARE READING
MY BOY~•° (הושלם)
Fanfiction"רוצה שנעשה לך סיבוב בבית ספר?" "באת באוטו יוקרתי, את עשירה?" "את מכירה את פארק ג'ימין?" ואיבדתי אותם כבר מרוב שהם לחצו עלי שאענה... ג'ימין קם והסתכל עלי כאילו הוא מחכה שגם אני אקום. יון נרי (Yeon Nari)נערה בת 17 , חברת ילדות טובה של פארק ג'ימין. מא...
