*7:30 בבוקר*
יצאתי לכיוון הבית ספר, המכונית של ג'ימין משום מה חנתה לייד היצאה מהבית שלי.
התסכלתי לתוך החלון לבדוק אם הוא שם, החלון נפתח ופניו של ג'ימין ניראו לעיניי.
"את באה?" הוא שאל כאשר תפח על הכסא ליידו.
התיישבתי בכסא מקדימה ליידו והוא הסיע אותנו לבית ספר.
כמו כל בוקר נכנסנו ביחד לכיתה והתיישבנו במקום שלנו.
הגענו היום די מוקדם אז התלמידים עוד התרוצצו בין הכיתה לחצר.
להפתעתי בזמן שהייתי בטלפון ו ג'ימין ישן אחד התלמידים בכיתה ניגש אלי, לא התייחסתי אליו כלכך למרות שהוא עמד ממש קרוב אליי.
מבטו הרציני חדר לנשמתי.
הוא לקח לי את הטלפון והתקרב עם פרצופו אלי.
"את מוכנה להתייחס אלי?" הוא אמר במבט ובטון די אדיש .
לא הבנתי מה הוא רוצה, אני לא מכירה אותו ואף פעם לא דיברנו...
הוא לקח את ידי ומשך אותי למחוץ הכיתה, בזמן שהוא משך אותי הסתכלתי על ג'ימין, כשהוא קלט שאני לא ליידו הייתי כבר לייד דלת היציאה מהכיתה.
"נרייי!!!" הוא צעק והתחיל לרוץ אחרי.
הנער שמשך אותי לקח אותי לכיתה הריקה לייד, הוא סגר את הדלת ועמד מולי.
שתקתי, לא ידעתי מה הוא רוצה ממני.... זה היה ניראה כאילו יש לו משהו לאמר אבל הוא פשוט לא מדבר.
לאחר שתיקה של כמה דקות הוא התקרב "מאז שהגעת לפה לא יצא לנו לדבר..."
רציני זה למה הוא קרא לי? הבנאדם החליק על השכל.
"וזה למה קראת לי?" שאלתי בחוצפה.
"את לא זוכרת אותי? קים טאהיונג?" פרצופו היה מופתע.
"לא זכור לי שאני מכירה קריפ כמוך" אמרתי בזמן שקמתי לצאת מהכיתה.
"חכי" הוא החזיק בפרק ידי ומנע ממני לצאת.
"אני מצטער אם הבהלתי אותך..." הוא אמר בחרטה.
" זה בסדר" אמרתי בזמן שהורדתי את ידו ממפרקי.
יצאתי מהכיתה וחיפשתי את ג'ימין שבטח דואג לי.
הוא לא היה בכיתה אז חיפשתי אותו בגג ואכן הוא היה שם.
אני: ג'ימין *אמרתי בחיוך*
ג'ימין: איפה היית???
אני: סתם מישהו רצה לדבר איתי, לא משהו רציני
ג'ימין: ומי זה המישהו הזה?
אני: קים טאה... *ג'ימין עצר אותי לפני שסיימתי לומר את שמו*
ג'ימין: שלא תעזי להתקרב אליו!
אני: מה? למה?
ג'ימין: ככה...
אני: לפעמים אני פשוט לא מבינה אותך.... לא נתת לי סיבה מספיק טובה לא לדבר איתו אז אני אמשיך *התגרתי בו בכוונה*
ג'ימין: לא! * הוא אמר בטון טיפה עצבני*
אני: טוב בסדר אני לא אדבר איתו יותר רק אל תצעק עלי... *גילגלתי עיניים*
הצלצול צילצל והלכנו ביחד לכיתה.
כמו תמיד ג'ימין ישן אבל הרגשתי משהו מוזר שלא הרגשתי לפני , טאהיונג הסתכל עלי כל השיעור.
ניסיתי להתעלם ולא להסתכל חזרה כי כשהסתכלתי חזרה הוא עשה את עצמו לא מסתכל.
ניראלי שעברתי לבית ספר של מוזרים....
הצילצול להפסקה צילצל וג'ימין לקח אותי מהר לגג.
אני: ג'ימין
ג'ימין: ממממ?
אני: אתה יכול לספר לי מה הקטע שלך עם טאהיונג?
מבלי להסתכל אלי הוא פשוט סינן אותי והיה בשלו
אני: ג'ימין אני מדברת איתך! * אמרתי בטון עצבני*
ג'ימין: אייגו.... *אמר בייאוש*
לקח לו כמה שניות עד שהוא התחיל לדבר.
ג'ימין: לא קרה כלום... פשוט אל תתקרבי אליו...
אני: טוב... דרך אגב, הוא הסתכל עלי כל השיעור....
ג'ימין: גם אני הייתי עושה את זה
אני: מה זאת אומרת?
ג'ימין: את יפה מי לא היה מסתכל עלייך? *הוא אמר בחיוך *
אני: י יפה? אני? פחחחח הצחקת *הייתי עגבניה *
ג'ימין: מה נהיית אדומה? אני צחקתי *צחק עלי*
אני: חתיכת מטומטם! *הבאתי לו מכה בכתף*
ג'ימין: אם עוד פעם הוא יסתכל עלייך אני אפרק לו את הפרצוף רק תגידי לי.
אני: לא צריך לפרק לאף אחד את הפרצוף....
ג'ימין: אני לא שואל אותך...
הצלצול צילצל וחזרנו לכיתה, בזמן שהלכנו לכיתה חשבתי על מה שהוא אמר... אייש ג'ימין....אתה עוד תסבך אותנו בצרות....
YOU ARE READING
MY BOY~•° (הושלם)
Hayran Kurgu"רוצה שנעשה לך סיבוב בבית ספר?" "באת באוטו יוקרתי, את עשירה?" "את מכירה את פארק ג'ימין?" ואיבדתי אותם כבר מרוב שהם לחצו עלי שאענה... ג'ימין קם והסתכל עלי כאילו הוא מחכה שגם אני אקום. יון נרי (Yeon Nari)נערה בת 17 , חברת ילדות טובה של פארק ג'ימין. מא...
