מכירים את זה שממש במקרה מישהוא הופך לאדם הראשון שאת מתכתבת איתו כשאת מתעוררת
והאדם האחרון שאת מדברת איתו שניה לפני שאת נרדמת
ואז את בכלל נזכרת שבעצם את כל היום אתם גם מעבירים ביחד
וזה מרגיש טוב כאילו מישהוא צריך אותך
כאילו את חשובה אבל מפחיד גם באותה נשימה
כי עם כמה שזה נחמד אני לא מוכנה להיפגע שוב
לא רוצה קשר לא רוצה מחויבות
לא רוצה שקרים לא רוצה שישחקו בי
לא רוצה להעמיד פנים וגם לא רוצה לפגוע בו אבל..
מה עושים כשזה מרגיש אמיתי? שוב...?
אני מנסה לברוח אבל זה מרגיש טוב מידי כדי לעזוב עכשיו
אז אני נשארת, לא מתחייבת, לא מגדירה
לא במערכת יחסים
אבל.. יש את החיוך הזה...
מכירים את החיוך הזה?
זה שממש מתאמצים להסתיר ולא להסגיר את מה שאני כמעט מנסה להכחיש
ואני לא מאוהבת אבל מתחילה להרגיש טוב עם עצמי
בונה ביטחון עצמי מהתחתית של השנאה הכי גדולה
אני מרגישה טוב יותר בזכות עצמי
ובעיקר חברות שלי וגם בזכות האדם הקטן שאני מדברת איתו בבוקר, בלילה ובכל שעה אפשרית♡
