לאהוב ללא תנאי

להתראות

אני לא יודעת עם אני יוכל להמשיך לעמוד בכאב הזה מאותו היום של היום הולדת לפני חצי שנה סבא היה בבית חולים המצב שלו לאט לאט התדרדר בקושי הצלחתי ללמוד בקושי הלכתי אמא
הבינה אותי ולא שלחה אותי בכח כי גם היא בכל זה הייתה שבורה את ליאור הייתי רואה היינו מחליפים מבטים ואז הוא היה הולך עם ליאנה .. הוא ניסה לדבר איתי אבל אז טוהר הייתה מרחיקה אותו ממני כי היא יודעת מי הוא .. אני עדיין מרגישה שיש לי משהו אליו כי בכל פעם שעברתי לידו והם התנשקו הרגשתי עוד חלק שבי נשבר , הצבעתי מחכה שהמורה תתייחס אליי
״כן אביגיל מה תרצי ״ היא שאלה ״ללכת הבית אני לא מרגישה טוב כל כך״ אמרתי חנוקה מדמעות הרגשתי את המבט של ליאור בוחן אותי הרגשתי שבורה יותר ממה שאני יכולה להיות ״לכי למנהל תנסי להוציא אישור אבל תדעי שאת מחסירה הרבה ״ היא אמרה טוהר היום לא בא כי ההורים שלה חזרו מחול אתמול והם רצו לבלות איתם ״ תודה והלוואי שלא תדעי למה״ אמרתי ויצאתי עדיין מרגישה את העיניים שלו עליי התקדמתי לכיון המנהל דפקתי לו בדלת ״המנהל הוא חבר טוב של אבא שלי קוראים לו רון ״ היי רון אני יכולה לצאת ״ שאלתי מרגישה שעוד מעט הדמעות יוצאות לי מהעיינים ״כן בטח את ניראת ממש רע את צריכה שאני יקח אותך הבית ?״ שאל ״לא לא תודה זה בסדר ״ ״קחי ״ נתן לי פתק עם אישור יציאה לשומר ״תודה ״ אמרתי ויצאתי
חנוק לי חנוק לי אני מרגישה צורך ללכת אליו היום קמתי ממש על הפנים אבל לאמא לא הראתי את זה כי
גם ככה אבא נסע לנסיעת עסקים והיא לבד ״הכל בסדר? ״ שמעתי כל מאחוריי זה היה דורון חבר של סהר ולירון  עוד לא הספקתי לענות ושמעתי עוד קול
״תתרחק ממנה אני ידאג לה ״ שמעתי את הקול שעושה לי צמרמורת כל פעם מחדש ״ לטיפולך אחי ״ הוא השאיר אותך ככה איתו ללא שום מילים מה הוא מפחד ממנו
״בואי אני יקח אותך ״ ליאור אמר לי ״לא זה בסדר אני ילך לבד גם ככה באלי לחשוב קצת ״ זה לא מעניין אותי בואי ״ אמר תופס את ידיי לוקח אותי למכונית שלו ״ אתה קצת חוצפן אתה יודע ?״ הוא חייך אליי ואני עוד שנייה נשבתי בקסם שלו ״ כן אני יודע רק תגידי לי איפה את גרה ואני יקח אותך ״ בית חולים לינאדו בבקשה ״
הוא הסתכל עליי לא מבין ״למה בית חולים?״
לא הצלחתי לענות לי כי אז הדמעות שטפו אותי כמו נהר הכאב עמד לי בגרון ״למה למה את בוכה מה קרה? ״ לא הצלחתי לדבר ״הוא משך אותי אליו לחיבוק ואני רק יותר התפרקתי הוא ליטף את שיערי והדמעות המשיכו לרדת הרגשתי צמרמורת בכל גופי רק מהנגיעות שלו
״אתה יכול בבקשה לנסוע לבית חולים בבקשה ״
הרגשתי ממש רע פתאום ״בבקשה ליאור מהר אני מתחננת ״ אמרתי והמעוקה שהרגשתי בלב רק גדלה
השתחררנו מהחיבוק חגרנו חגורות ״ והוא נסע במהירות שבמקום שיקח לנו חצי שעה לקח לנו 15 דק ״תודה ״ יצאתי מהאוטו ״אפשר את המספר שלך ?״ הוא שאל ואני עניתי לו באכזבה ״מצטערת אתה מסוכן לי ״
ראיתי את המבט הכואב שלו בעיניים ואחרי שנייה הוא נעלם והפך למבט של שנאה הוא הסתכל עליי ונסע במהירות ״סליחה ״ מילמלתי ורצתי ללמעלה מרגישה
את הלב שלי מתרסק משנייה לשנייה סבא סבא אני מתפללת שאתה בסדר