לאהוב ללא תנאי

כבר לא שלי

אבא שלי הלך ונכנס לתוך הספינה כאילו לא אכפת לו בכלל מכל הסיפור הזה לא אכפת לו בכלל מהילד שלו העיקר האגו שלו עם המשפחה שלה ,אני לא מאמין שהיא עשתה לי את זה אני לא מאמין שהיא הלכה איתו היא פאקינג שכבה איתו היא בהריון ממנו היא הייתה צריכה לסחוב את הילד שלנו לא את הילד שלו אני לא מאמין האישה שלי בהריון מגבר אחר תכננתי איך לברוח מהספינה הארורה הזאת איך ללכת אליה להחזיר אותה אליי ובסוף מה שאני מקבל זה אותה בהריון מגבר אחר
אני לא רוצה לחיות באלי למות המחשבה הזאת הורגת אותי הדמעות זולגות לי על העיינים אני מתקרבת בצעדים איטים לכיון של קצה הסיפון .עומד על הקצה מצטער אבל אני לא יכול לחיות יותר עמדתי ליפול ואז יד עצרה אותי

נקודת מבט מיראל
קשה לי כואב לי כבר שבועיים שאני בוכה סהר כל כך חסר לי ואני חסרת אונים כל כך התחלתי לחפש את ליאור הוא גם קשה הוא כבר מחפש תוכנית איך לברוח מפה התחלתי לטייל בספינה מחפשת אותו בין החדרים  ולא מוצאת יצאתי מחפשת אותו על הסיפון ואז רואה אותו עומד על קצה הסיפון עומד לקפוץ 😱
רצתי אליו במהירות תופסת ״מטורף למה אתה עושה את זה ״ צעקתי אליו שהוא נפל על הרצפה מחבק אותי ״היא בהריון מיראל היא בהריון ״ הוא אמר ולא הבנתי על מה הוא מדבר ״מה אני לא מבינה אותך מי בהריון ״ שאלתי אותו והוא הסתכל עליי והדמעות בעיינים שלו לא הספיקו לרדת ״אביגיל היא בהריון מדולב ״ הוא אמר וחיבק אותי חזק הידקתי את החיבוק שלו ״איך אתה יודע״ שאלתי אותו והוא סיפר שאבא היראה לו סירטון שבו מופיעה אחות ואמא של אביגיל שהיא מספרת לה שהבת שלה בהריון ״אבל איך אתה בטוח שזה שלו ? ״ שאלתי אותו והוא לא ידע לענות לי ״אז מי זה יכול להיות מיראל מי זה יכול להיות ,? אני בטוח שלא ״
הוא אמר ״מה היה ביום של המסיבה אתה זוכר ?״ שאלתי אותו והוא לא הבין ״אני לא זוכר שתיתי יותר מיידי אני רק זוכר שהיא הבטיחה שהיא תדבר איתי ״

נקודת מבט ליאור
״אני לא זוכר אני שתיתי יותר מיידי אני רק זוכר שהיא הבטיחה שהיא תדבר איתי ״ אמרתי ואז עלה לי פלשבק מאותו לילה
פלאשבק״אודל תני לצאת בבקשה אני רוצה הבית ,אני לא מסוגל לראות אותה אם מישהו אחר זה הורג אותי ״
אבל אני זוכר את הפרצוף שלה זה כאילו היא לא רצתה שאני ידע שזאת היא אני זוכר שהיא דחפה לי עוד ועוד שתייה ועל פעם שאמרתי אודל היא אפילו לא ענתה לי ולא דיברה
סוף פלאשבק
״אז רגע יש מצב שהתינוק שיש לה הוא שלי ״ אמרתי למריאל והיא הסכלה עליי לא מבינה ״הוא שלי מיראל הילד שיש לה הוא שלי ״ אמרתי מסובב אותה באויר
״אני הולך להיות אבא את מאמינה ״ הוספתי ״את תתלהב ילד אתה לא הולך לראות אותה תשכח מזה אתה לא תהיה אבא של הילד הזה לא כל עוד זה תלוי בי״ אבא שלי אמר ופתאום הייתה לי הרגשה שהכל היה רעיון שלו ״אתה אתה אשם בהכל אני ידעתי שדולב לא הגיע סתם ״ אמרתי לו מתקרב אליו לאט ומיראל תופסת אותי
״ אני עשיתי הכל כדאי להפריד בניינכם אני זה הכנסתי את דולב לסיפור ולא כי הוא רצה כי איימתי עליו אתה לא תצא עם המשפחה הזאת אתה שומע אותי ״ הוא אמר עצבני והלך ״אנחנו חייבים להשיג את הפלאפון שלו את מבינה אני חייב שעוד מעט תעסיקי אותו ואני יקח לו את הפלא בשקט ״ אמרתי והתחלנו בתוכנית

נוקדת מבט אביגיל
פתחתי את העיינים ששני האחים שלי ישנים מצדידי ואז שוב התחלתי לבכות אני חושבת שההורמונים האלה לא עושים לי טוב אני כל הזמן בוכה ״היי קטנה למה את בוכה ״סהר אמר לי וחיבק אותי ״ קשה לי סהר קשה לי״
אמרתי לו והוא חיבק אותי חזק ״אני איבדתי את אבא של הילד שלי וגם את אבא שלי שבקושי מדבר איתי ״ הוא קצת כועס אחות אבל בסוף הוא יסלח לך תאמיני לי ״ לירון אמר וחיבק אותי גם הוא מהצד השני ״אני מצטערת לירון אני לא רציתי שזה יקרה אני מבטיחה לך זה היה טעות שלא הייתה צריכה לקרות ״ אמרתי את זה שוב אולי בפעם ה 200 השבועיים האלה ״אל תדאגי אחות אני סולח לך עכשיו אנחנו צריכים לדאוג לך ולקטן/ה שלך ״ לירון אמר ואז הרים אותי מהמיטה ישר על הגב שלו ״בואי הולכים לאכול ״ אמר וירדנו למטה
״קטנה שליי אני שמחה שסוף סוף יצאת מהחדר ״ אמא שלי אמרה וטוהר בבית שלה בעונש בגלל שהיא עזרה לי כל כך הייתי צריכה אותה בשבועיים האלה ״ תאכלי את חייבת לאכול ״ אמא שלי אמרה לי והגישה לי צלחת של פסטה שניצל וסלט בצד ,התחלתי לאכול וסיימת את כל הצלחת ״אמא אפשר עוד ״ ביקשתי ממנה והיא והיא הלכה ומזגה לי ״אני רואה שיצאת סוף סוף מהחדר ״ אבא שלי אמר ולירון וסהר ישר נעמדו ליידי ״אבא אם אתה רוצה להגיד לה משהו זה רק דרכינו אנחנו לא מוכנים שהיא תיפגע עוד מספיק קשה לה מספיק כואב לה אף אחד לא יכול להבין את הכאב שלה אבל אנחנו לפחות יכולים לנסות לעזור לה ״ לירון אמר ואני הייתי בשוק ממנו ״אני לא באתי לפגוע בה אני באתי רק לדבר איתה ״ הוא אמר מושיט לי את היד שלו ״זה פה קטנה שלי האוכל לכי לדבר איתו ״ אמא שלי אמרה מניחה את הצלחת על השולחן ״בואי״ הוא אמר והלכתי איתו למשרד שלו ״ילדה שלי אני באמת מצטער על איך שהתנהגתי אלייך זה היה קשה לי לקבל את זה בהתחלה את יודעת ״ הוא אמר מושיב אותי לידו ומחבק אותי
״אני יודעת אבא מצטערת על הטעות שלי עדיין אפשר להפיל אתה יודע ״ אמרתי לו והוא הסתכל עליי כועס ״בחיים לא ילדה שלי בחיים לו זה מתנה שקיבלת מהבורא וזה הופך אותי לסבא אומנם צעיר אבל עדין סבא זה מתנה שאי אפשר לתאר , אני שמעתי איך סהר הגן עלייך שהוא יצא על לירון שהיה קשה לו לשמוע אותך בלילות ועל זה שהוא חייב להיות איתך , ואני מודה ילדה שלי גם לי כאב גם לי כל לילה הייתי מחסה אותך בשמיכה אחרי שהיית נרדמת הייתי מנקה לך את הדמעות ומחבק אותך ״ חיבקתי אותו חזק והצמדתי אותו אליו ״אני אוהבת אותך אבא תודה על הכל ״ ושוב התחלתי לבכות ״דיי ילדה אני פה בשביל להיות איתך ולא לעזוב גם עם הוא הלך הוא נמצא אצלך פה פה ופה ״ הוא סימן על הלב על הראש ועל הבטן ״אני יודעת אבא אני צריכה רק להתרגל לזה ״ אמרתי ואז נשמע צליל של הודעה מהפלא של אבא הוא נכנס לראות מה כתוב
מספר לא מוכר
אבא של אביגיל זה ליאור ומיראל אבא שלנו חטף אותנו ועכשיו אנחנו בספינה בלב ים אין לנו מושג איפה .. ותגיד לבת שלך שהכל טוב אני חי

אם אפשר הצבעה בסוף קריאה אשמח ❤️