[EDITET VERSION]
תומס אוהב להתלבש כמו בחורה. אלכס, כריס ורוי ממש לא אוהבים את זה, אבל גם לא שומרים את זה בשקט לעומת אחרים - הם גורמים לו לראות עד כמה הם לא אוהבים את זה.
מה קורה, כשחץ טועה של קופידון ננעץ בגוף הלא-נכון, או שמא היה זה תכנון האלים?
#T...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Unicorn (BOYxBOY) Chapter Eleven - Cry Baby:
חד-קרן (בןXבן)
פרק אחת-עשרה – תינוק בכיין:
אני הולך במסדרון. כל בית הספר באווירה מיוחדת, זה תחילת אפריל עכשיו. אני שמח כשחושב על זה ששלושת הימים האחרונים עברו כמעט ללא הפרעות מצדם של אלכס וכריס, וברגע שהיו – דייב היה מגיע, או שרוי היה מרגיע אותי ומטפל בי. אני יודע שצריך לשנוא אותו על מה שחבריו עושים, על זה שהוא רק עומד בצד, אבל אינני חושב שיכול. תמיד היה קיים הצד הזה בי, אני יודע שזה 'קראש' ישן, עוד מימי היסודי, אולם אינני מוצא אותו מגיע לסופו, למרות שעבר כה הרבה זמן מאז. למרות שחשבתי שהתגברתי עליו מאז אותו היום בכיתת התיאטרון. פתטי. עדיין מחכה לאביר על הסוס הלבן, שיציל אותך. זה אינני אני האומר זאת. זה אינני אני, הצוחק בלגלוג בראשי. והנה, השגת לך שניים! צחוק מדגדג את גרוני, אך אין זה אני הרוצה לצחוק.
אני מנער את ראשי. נותן למחשבות על רוי להציף אותי, אינני אלא נהנה להיזכר בזמנים שבהם היינו חברים טובים, ששיחקנו בחצר; אני זוכר את היום שהוא הגן עלי מפניה של ילדה, היא טענה שאני חטא וניסתה להפיל אותי אל מותי, או שכך לפחות חשבתי אז, מבניין האבנים שהיה שם (שבמבט לאחור, לא היה כזה גבוה). אולם רוי לא נתן לי למות, הוא שבר את הכלל שאומר שאסור להרביץ לבנות ודחף אותה ממני, מאז היא לא שבה והציקה לי עוד.
אני יודע שאיני צריך לאחל לכך שרוי יחזור להיות אותו הילד שהגן עלי, שיחליף את מקומו של דייב ויהיה זה שיחבק אותי כך, אבל גם אם קיים סיכוי קטן שהוא כמוני, זה יתנפץ לי בפנים. רוי לא יסכים לצאת מהארון כשהוא רואה את השנאה כלפיי. אולם מי אמר שדייב יהיה מוכן להקריב כל כך הרבה למעני, גם?
אינני מוכן לנגיעה הפתאומית בכתפיי, לכן נבהל וקופץ, מחניק את הצרחה שהייתה עתידה לצאת. אני מסתובב כדי לגלות פניו של רוי מולי. אנחנו ליד הלוקר שלי כשחיוך ממתיק סוד מכסה את פניו. הוא עומד קרוב מידי, ואנחנו נושמים את אותו האוויר. אינני מרגיש כפי שקיוויתי להרגיש; לבי איננו מחיש פעימותיו ושיערותיי אינן סומרות. אינני משתוקק בקרבה אליו כמו שמשתוקק בקרבתו של דייב, במגע ידיו על פניי. אני מכה במציאות כששומע את קולו הגס של רוי, הוא לוחש, "הי, טומי?" ואני מהמהם, לפתע חש בצורך להתרחק ממנו. סלידה גואה בקרבי ואני מנסה לא לעוות את פניי בשאט נפש. התרחק! אני רוצה לצעוק, אך אף קול אינו יוצא מפי.
