המגפה

פרק 4

לקחו אותי שוב לחדר הטיפולים ולבוש.
מיד אחרי שחזרתי התחלתי לספור, ספרתי שניות, דקות, שעות וימים. ספרתי שלושה ימים בדיוק.
ככה גיליתי שכל שלושה ימים לוקחים אותי לחדר הטיפולים וכל שמונה שעות מביאים לנו אוכל.
הטיפול הסתיים והחזירו אותי לחדר, הרגשתי מוכנה לבריחה שלי, יש לי מפתח ויש לי זמנים. נשאר למצוא רגע שהמאבטחים לא בסביבה.
התחלתי לפרק את הצינור של הכיור על מנת להשיג את המפתח ואני שומעת רשרוש פתיחת נעילה מהדלת, מישהו עומד להכנס.
התחלתי לסגור את הצינור הכי מהר שיכולתי.
״מה את עושה?״ שאל השומר בקול עצבני. הסתכלנו אחד על השניה לכמה רגעים ועניתי ״חוקרת את הצנרת פה, אין לי שום דבר אחר לעשות״. המאבטח ריכך את פניו וציווה עליי ללכת איתו.
״לאן הולכים?״ שאלתי בשקט, ״לאדון, וכדאי שתדברי יפה אליו״ ענה לי, הנהנתי והמשכנו ללכת.
המקום היה ענק, מסדרונות מכל כיוון והגענו למעלית, היו רשומות עליה 7 קומות ועוד 3 קומות מתחת לאדמה.. איזה בניין. מכאן אסור שתסתכלי אמר המאבטח ולבש עליי שק שחור שלא יכולתי לראות דרכו כלום. היה רעש של כפתור נלחץ והרגשתי קצת כבידות, לכן הנחתי שאנחנו בעליה.
המעלית השמיעה צליל הגעה והדלתות חרקו. ספרתי 21 צעדי ישרים עם נטייה לימין, רעש של דלת כבדה נפתחת הושמע ופנינו ימינה לעוד חמישה צעדים נוספים, הדלת אחריי נסגרה והשק ירד מראשי.
נשיפה קלה הורגשה על המצח שלי, פקחתי את עיניי וויליאם היה ממש קרוב. ״ציפיתי לך״ אמר בחיוך מתרחב. וואו, איזה גומות יפות יש לו.. חייכתי גם אני ושאלתי לשלומו, וויליאם הסתכל עליי קצת מוזר ומיד לאחר מכן נרגע ישר. הוא עטף את ידיו סביב גופי שהיה קטן לעומתו והרגשתי איך הפחד להיות קרובה כל כך לאדם מסוכן גוברת. ושוב אני נזכרת באותו משפט של אנה שעליי לציית לו. הנחתי את הראשי על החזה שלו ואמרתי. שמעתי את רעש הסכין נשלפת ותוך כדי חיבוק הוא חתך את האייקונים שכיבלו את ידיי.
״איך החדר שלך?״ שאל אותי, ״הוא בסדר, חבל שאין מה לעשות שם.. בכלל..״ הסתכלתי עליו והפנים שלנו היו כל כך קרובות. הנחתי שזה בטח מדליק אותו שאני כל כל קרובה כמו שזה מלחיץ אותי. המבט שלו היה נראה שהוא שקע במחשבותיו, הנחתי את הראש שוב על החזה שלו, ״מה את אוהבת לקרוא?״ שאל, ״הרפתקאות. בדרך כלל״.
הוא הצמיד את ידיו אפילו יותר אך לא חזק מדי. הוא שיחרר את החיבוק והתחיל ללכת. מבטי נתקע על החדר המדהים הזה, יש בו הכל, הרצפה אפילו מנצנצת. הוא סימן לי לבוא אחריו עם היד וכך עשיתי, עברנו לחדר הסלון, טלוויזיה ענקית הייתה ממוקמת על כל הקיר וספות מעור הפוך ועדין בצבע בהיר יפה היו ממוקמות במרכז החדר אל מול הטלויזיה.
״רוצה לראות סרט?״, הופתעתי לשמוע את המשפט הזה יוצא ממנו.. ״כן בשמחה. תודה רבה״ חייכתי.
הוא התיישב על הספה והניח את ידו על גבה (של הספה) כסימן שאתיישב לצידו. התיישבתי בעדינות קרוב אליו כפי שרצה ומספר סרטים הופיעו על המסך. ״את רואה משהו שתרצי לראות?״ שאל והסתכל עליי, הרגשתי כמה הוא קרוב אבל לא הסתכלתי עליו בחזרה, הצבעתי על המסך והוא העביר את השלט לידיי, הפעלתי סרט שהיה נראה לי חיוני, זה בטוח בריא לנפש עם כל מה שיש פה. אני פותחת עיניים והבנתי שנרדמתי , אני לא בטוחה שהוא שם לב. הרגשתי את היד שלו נחה על כתפי ואת הרגל שלו זזה במעט מה שנתן לי להבחין כי הוא לא ישן. פקחתי עיניים בחוזקה על מנת להעיר את עצמי. הזזתי את הראש לכיוונו, הוא הסתכל עליי בחזרה. ״תגיד, וויליאם, יש לך קפה?״ הייתי חייבת משהו שיעיר אותי. הוא חייך והגומה שוב צצה. הוא קם מהספה והתקדם לחדר אחר. לאחר דקות בודדות הוא חוזר עם שני ספלי קפה חמים. ״אם חסר סוכר רק תגידי״. הסרט הראה כי מתחיל להתקדם לסיומו והדבר הבא שאני זוכרת זה ראשי על כתפו של וויליאם, מנמנמת. בהלה מטורפת תקפה את גופי. הייתי כל כך מפוחדת שלא ידעתי אפילו מה לעשות כשאקום. נראה שהסרט נגמר אך אנחנו עדיין באותה תנוחה מה שנתן לי לשאר כי הוא רדום בדיוק כמוני. הרמתי את ראשי וקמתי לאט, ״אה הסרט נגמר, לא שמתי לב, סליחה״ שמעתי את וויליאם אומר. ״את רוצה להשאר לישון כאן?״ הוא שאל אותי ומשפשף את עיניו מעייפות. ״אם תוכל להחזיר אותי לחדר אני אשמח״. ״הוצאתי אותך מהחדר כי הוא עובר כרגע כמה בדיקות ושיפוצים״ לא יכולתי שלא להעביר את התמונה בראש של המפתח בכיור... עלו עליי? ימצאו אותו? לא שאלתי אותו שאלות, לא רוצה להראות חשד. ״את יכולה לישון אצלי, ואת יכולה לישון בחדר השינה של המאבטחים, יש להם מקום.״ המשיך וויליאם. ״אז אני אשאר אצלך, איפה אשן?״ הוא הוביל אותי בין חדרים והגענו לחדר עם רצפת פרקט ומיטה זוגית במרכזה, ושתי מדרגות קטנות מעץ לעלייה למיטה.
״את יכולה לישון בחדר שלי בינתיים״ אמר והצביע על המיטה ״תשמעי, אני צריך ללכת לטפל בכמה דברים בעוד שעה אז כנראה איעלם לזמן מה״ הוא ליטף אותי בראשי בעדינות ״עד אז נראה לך את הבית ואיפה המקרר, את בטח רעבה״ צחוק יצא ממנו וזה העלה לי חיוך.