המגפה

פרק 9

התחלתי לפקוח את העיניים וראיתי שכבר מואר, נזכרת שהלכנו לישון ביחד. קמתי מיקיצה טבעית, כרגיל מאז שאני כאן. באתי לקום, אך הרגשתי את משקלה של היד של וויליאם שעוטפת את כל הבטן שלי ומחזיקה אותי קרוב אליו. הסתובבתי עם הפנים אל וויליאם והסתכלתי עליו כמה רגעים, מנסה באמת להבין מה הרגשות שלי אומרים.. ברור שיש לי משהו כלפיו אבל עד כמה זה רציני, ועד כמה אני רוצה בכלל שזה יהיה רציני. הוא בחור מאוד מושך, אין מה להגיד. אבל החטיפה של כל הבנות, האם הוא אחראי לכל זה? הוא חטף אותי בכוונה? האם אני סתם עוד אחת? ושוב המחשבות עלינו התחילו לקפוץ לי בראש.
״בוקר טוב״ אמר וויליאם עם הקול הכי צרוד שיש.
״בוקר..״ עניתי וחייכתי אליו חיוך קטן. ליטפתי עם היד שלי את הלחי שלו ולאחר מכן שיחקתי עם אצבעותיי בשיערו. ״אנחנו יכולים לדבר היום, בבקשה?״ שאלתי, וויליאם עשה מבט מבולבל ונשען על המרפק שלו. ״יש כמה דברים שהייתי רוצה לברר לגביך, ובכלל״ המשכתי והוא הנהן. ״שנדבר על זה תוך כדי ארוחת בוקר?״ הציע בהתחשבות. התלהבתי מרעיון וכך עשינו.
״אז..? על מה רצית לדבר סאם?״ שאל וויליאם והדביק לי כינוי. ״כל הבנות שהיו מחוץ לבניין באותו יום, זה על אחריותך?״ שאלתי והתחלתי ללעוס, כדי להתעסק במשהו ולא להראות את הפניקה שבי. ״כן ולא. יש בוס, הוא הביא את הרעיון מלכתחילה. ובכל איזור יש ״מנהל״ שדואג שהמשימות והדרישות מלמעלה יעברו כמו שצריך,״ ענה וניגב שאריות אוכל מהצד של הפה, ״אני אותו ״מנהל״ של האיזור הספציפי הזה״ המשיך.
לא התעכבתי על לחשוב על זה אפילו או להיות בשוק, רציתי לדעת כמה שיותר. ״למה אתם חוטפים בחורות? למה אתם צריכים אותם? ולמה דווקא בטווח הגילאים האלה?״ נסחפתי עם השאלות. וויליאם המשיל לאכול והתעלם מההתנהגות הפזיזה שלי. למזלי. ״אותן בחורות שנחטפות, נכנסות להריון בתורן ולאחר לידת התינוק, מוחזרות הביתה ללא פגע.״ הלסת שלי הייתה על השולחן באותו רגע, אני בטוחה. לא יכולתי להכיל את מה שאמר. לא יכולתי להסתכל למפלצת הזו בעיניים. לא האמנתי שבגדתי כל כך חזק בעקרונות שלי ולא רציתי להאמין שלפני שעות בודדות הלשון של המפלצת הזאת הייתה בתוך פי. נגעלתי מכל זכרון שלנו. לא רציתי יותר לשמוע מילה. אבל הייתי חייבת לדעת עוד, זאת אולי ההזדמנות האחרונה שלי. אני לא אתן לו יותר להתקרב אליי. בחיים. שמרתי על קור רוח בכל הכוחות שיש בי, לא נתתי לעצמי לפשל. ״מה איתי?״ וויליאם תפס לי את היד ומאוד נרתעתי מזה אך השתדלתי כמה שפחות להראות זאת כלפי חוץ. ״אל תדאגי, לא יגעו בך ללא רשותי״ הסביר והנהנתי. ״לא כל בחורה תוותר על התינוק שלה בכזאת קלות, מה הסוד?״ שאלתי אותו. וויליאם לא הפסיק לבחון אותי ולפענח את התגובה שלי לכל הנאמר. יכולתי לחוש בחוסר הנוחות שלו כשהשאלות האלו נשאלות. ״אני לא יכול לספר לך יותר ממה שסיפרתי, לא כרגע.״ ענה וקם ממקומו, מפנה את הצלחת.
״אני רוצה ללכת לטיפול ציפורניים היום,תקבע לי תור?״ שאלתי אותו בנועזות. הוא הנהן כתגובה חיובית וניגש ישר לטלפון, הנחתי שהוא מתקשר להזמין לי תור. ״אני יכולה לקבל את הבלונדינית? הוא הרבה יותר עדינה מהמבוגרת״ ביקשתי והוא הסתכל עליי בזמן שאמרתי זאת, מה שנתן לי להבין שהוא שמע. שמעתי שהוא מבקש את אנה, לתור לציפורניים בעוד שתי דקות. הרגשתי נפילת אבן פיצפונת מהלב. אני חייבת לדבר עם מישהו על זה, מישהו חייב לדעת שזה מה שקורה כאן.