The Triangle

|2|

נ.מ סיימון-
״סוף סוף זה הגיע. סוף סוף.״ חושב לעצמו סיימון בעודו עומד מול המראה בחדר השירותים הקטן שלו ושל תום, שותפו לחדר ב״גרינלייק״. הוא מסתכל על השעון, השעה היא 16:07 וזה אומר שהוא יאחר, כרגיל. הוא לובש גינס שחור ארוך, כובע שחור שמסתיר את שיערו הבלונדיני חוץ מכמה שיערות שתמיד מוצאו את דרכן מחוץ לכובעו, נעלי סניקרס שחורות וחולצה שחורה עם שרוולים מספיק ארוכים כדי להסתיר את הקעקוע. סיימון אף פעם לא הבין את הסמל הזה שהיה טבוע בעורו מאז שהוא זוכר את עצמו. הקעקוע התנוסס בדיוק מתחת לכתפו השמאלית ובו היה חצי ירח שנקטע כשעור ידו נגמר ומתחתיו דמות זאב אשר מייללת לירח מעליה. (בתמונה למעלה תוכלו לראות דוגמה למיקום הקעקוע חוץ מזה שהוא לא בחלק הכתף עצמה והוא קטן יותר בדמיון שלי ולגבי המראה שלו תדמיינו לבד לפי התיאור:)) אף אחד לא יכל להסביר למה, כשהיה בן 5 בערך הגיע הקעקוע הזה משום מקום ולכן כולם הניחו לזה ועם הזמן שכחו מזה לגמרי. חוץ מסיימון כמובן, שהקעקוע הזה שיגע אותו עד היום וגם הפעם הוא לא הולך לתת לחבריו את התענוג בלראות אותו ולהפציץ אותו בשאלות שהוא לא רוצה לענות.
הוא יצא מחדרו ומהבניין ולאחר מכן פתח בריצה אל לתחנת הרכבת שהייתה במרחק של כ2.5 קילומטרים מ״גרינלייק״. מרחק שבשבילו לא דרש ולו מאמץ אחד כדי לחצות אותו בריצה מהירה. ״תודה לאל״ חשב לעצמו כשהגיע לתחנה ונכנס לרכבת. יום שישי היה כל כך חשוב כדי שיוכל לעבור את השבועות הבאים בהצלחה. ההיפראקטיביות שלו רק החמירה בימים האחרונים ולצערו הדבר היחיד שעזר לו כדי להעביר את הימים מבלי להשתגע הוא לא הדבר ההגון ביותר שאדם יכול לעשות. למעשה זה בדיוק ההפך. הדבר היחיד שעזר לו הוא לגנוב. הריגוש, האדרנלין, הסכנה הוא אהב כל פרט בזה, טוב כמעט כל פרט, הוא לא אהב את הקטע עצמו של לקיחת רכוש מאחרים אבל לצערו, לא הייתה לו ברירה, הוא יעשה הכל כדי לשרוד.

נ.מ ג׳ייסון-
לעומת האחרים, ג׳ייסון העדיף לנסוע ברכבת למסיבה. לא היה לו מצב רוח להתעסק בחנייה, פקקים וכל הבעיות שנסיעה באוטו למסיבה כרוכות בהן. כל חבריו החליטו להגיע בעזרת מכונית ולכן הוא הגיע לרכבת לבדו, לא שזה היה דבר כל כך רע לאור העובדה שהוא שמח לקבל כמה רגעים לעצמו. במהלך השבוע לא היה לו זמן לחשוב על האירוע ההולך ומתקרב ולא, הוא לא חושב על המסיבה. הוא חושב על יום שני לפני 14.5 שנים שבו הוריו החליטו לקחת דווקא אותו מכל התינוקות בבית היתומים הקרוב ״שובלט״. הוא והמנהלים של בית היתומים לא יודעים מה היה גורלם של הוריו האמיתיים, אך לאור העובדה שהיה בן שנה וחצי כאשר הוריו המאמצים, סוזן וניק, אימצו אותו הוא לא יכול שלא להחשיב אותם כהוריו האמיתיים. כל שנה הוא, הוריו ואחיו הגדול מייקל חגגו את היום שבו הוא הצטרף למשפחה וזה תמיד היה פשוט אדיר.
-הודעה מ: הארי
-״ג׳יי״
ג׳ייסון לוקח את הטלפון שלו וכבר לפי ההודעה הראשונה מחברו הוא מבין שהוא הולך לשמוע חדשות רעות.
-הודעה אל: הארי
-״מה קרה?״
-הודעה מ: הארי
-״למה אתה ישר חושב שקרה משהו?״
-הודעה אל: הארי
-״כי אתה אף פעם לא מתחיל שיחה ב: ״ג׳יי״ אם משהו רע לא קרה״
-הודעה מ: הארי
-״מעצבן שאתה צודק. אבל בכל מקרה, גיליתי שזואי באה למסיבה״
ג׳ייסון לא הספיק להגיב כי פתאום נשמעה הודעה מהקריזה: ״אנו מצטערים אבל חלה תקלה בהמשך המסילה ולכן נצטרך לבקש מכל הנוסעים לרדת בתחנה הבאה. תחנות מעבר לתחנה זו לא יהיו נגישות עד שהתקלה תתוקן. עמכם הסליחה.״
״אוף.״ ג׳ייסון חשב לעצמו. נראה שלקחת רכבת לא התברר כרעיון טוב. הוא לא ידע איך יגיע למסיבה אבל הוא יהיה חייב למצוא פיתרון כלשהו כשיירד מהרכבת, הרי איך קפטן נבחרת הפוטבול לא יגיע למסיבה לכבוד עונת פוטבול טובה?

נ.מ סיימון-
מאז שהוא זוכר את עצמו לסיימון תמיד היה מזל נאחס. ולכן, דווקא ביום שישי הזה, המסילה מחליטה שהיא מתקלקלת והורסת לגמרי את סיכוייו להגיע ליעדו ולפרוק את כל האנרגיה שצטברה בו בימים האחרונים. אין לו הרבה מה לעשות חוץ מלקחת את הרכבת שתחזיר אותו חזרה ל״גרינלייק״ ולהתפלל שהמסילה תתוקן מהר ככל האפשר.

————
הגענו לסוף של עוד פרק👏🏻
אל תדאגו, כבר בפרק הבא העיניינים יתחילו להתקדם מהר יותר וכל המתח יתחיל.
שבוע טוב לכולם❤️