The Triangle

|13|

נ.מ סיימון-
״בום בום בום״
״טיק טאק טיק טאק״
״בום בום בום״
״ג׳ייסון? מר קולינס?! סליחה!״
זה היה שיעור ביולוגיה ארוך מאוד וסיימון לא יכל לחכות כבר כדי ללכת הביתה (או יותר נכון לפגוש את ג׳ייסון). זה היה השיעור האחרון שלהם ביום שישי והוא יכל להעיד שהזמן החליט להיעצר במקום כדי לעשות לו דווקא.
״אממ כ-כן אדוני?״ האמת שמר ברקר חיבב את ג׳ייסון ולפי מה שסיימון הבין זה היה בעיקר כי ג׳ייסון פשוט היה הכי טוב בביולוגיה מבין כל התלמידים במגמה. ולכן סיימון מאוד הופתע כשהמורה נמוך הקומה עם הקרחת והמשקפיים העגולות שהזכירו לו את הארי פוטר (לא, הוא בכלל לא קרא את כל הספרים בסתר מיליון ואחת פעמים) פנה אליו בכעס.
״תוכל בבקשה להפסיק עם הטפיחות של הרגל? זה מוציא אותי ועוד תלמידים מהריכוז״ אהה אז זה מה שהוא רצה. כן, כאשר סיימון היה צריך לשחרר אנרגיה מיותרת (שתמיד הייתה לו) הרגל שלו הייתה עושה את העבודה וזאת לא הפעם הראשונה שהתלוננו על זה. הבעיה היחידה היא שבדרך כלל לסיימון לא היה אכפת והוא פשוט היה מוציא לשון למתלוננים (כולל המורים כמובן) אבל הפעם... ״מצטער אדוני, אני אפסיק״
״מה קרה? למה אתה כל כך מחכה?״ הארי שואל אותו וקורץ כאילו הוא כבר ניחש הכל. ׳מצטער הארי. הפעם אין סיכוי שתצליח לנחש׳ הוא חשב והתחיל לחשוב על עוד שקר. האמת, שכל השקרים האלו כבר התחילו לעייף אותו. היו כל כך הרבה שקרים שונים לכל כך הרבה אנשים שונים והוא כל הזמן היה צריך להיות בהיכון. הוא בכלל לא אהב את זה אבל הוא הבין שככה כניראה החיים שלו יראו מעתה והלאה. ״עילאיים מטומטמים״ הוא מלמל לעצמו.
״מה?״ שאל הארי והזכיר לסיימון שהוא אמור לענות לו.
״אני נוסע עם ההורים שלי לדודה שלנו״ הוא מחליט לומר.
״ומה כל כך מרגש בזה שאתה פשוט לא יכול לחכות?״ הארי שואל עם מבט מבולבל על פניו.
״יש לה את העוגות הכי טובות בעולם״ כן, זה בהחלט היה תירוץ צולע אבל לסיימון כבר נמאס מכל זה והוא קיווה שהארי פשוט יקבל את זה ויעזוב אותו בשקט (לא שזה אפשרי בחיים של ג׳ייסון שבהם כל פעם יש מישהו אחר שהוא צריך לרצות ולהעסיק).
״כיף לך!!! בכל מקרה...״ והארי המשיך לחפור על איזה משהו שכלל את ג׳סיקה, התלמידה החדשה בכיתה שלהם אבל סיימון כבר הפסיק להקשיב.
***
״אכלת?״ זה הדבר הראשון שסיימון שואל את אחיו כשהם נפגשים במקום הקבוע שלהם, בתחנת הרכבת. הוא היה שואל את זה בווצאפ אבל אז הוא לא היה יכול לדעת אם ג׳יי משקר או לא.
״כן, תירגע״ הוא אמר, גילגל עיניים והוסיף: ״טוב, תתחיל אתה לספר״
״אוקיי, תקשיב. אז באותו בוקר שזה קרה, בדיוק הגעתי לתיכון וכשבאתי להכנס איזה מישהו שעמד לידי מעד בכניסה ואוטומטית החזיק בדבר הכי קרוב אליו כדי לא ליפול שבמקרה היה אני ואז הידיים שלנו נגעו אחת בשנייה״ סיימון נעצר כדי לבדוק שג׳ייסון עוקב אחר הסיפור ואחרי שקיבל הינהון שמסמן לו להמשיך דיבר שוב: ״ואז אני כאילו.. זה היה כמו החיזיון שהיה לך רק שהנער הזה לא היה בסכנה או משהו, פשוט ראיתי אותו לוקח איזה מסמך מאיזה איש עם חליפה שחורה שלא ראיתי את הפנים שלו כי הוא עמד עם הגב אלי וזהו, חזרתי למציאות. הקטע המוזר עוד יותר שגם פתאום ידעתי בדיוק מי הילד הזה. אגב, קוראים צ׳יפ. כאילו מי נותן לילד שלו שם כזה? אבל לא משנה. בקיצור, ניסיתי לנסות את זה שוב אחרי זה וזה לא עבד״ סיימון סיים את דבריו מבלי לספר על מי ולמה באמת ניסה את הכוח הזה שוב.
״קרה לי משהו דומה אבל שונה. וצ׳יפ דווקא נחמד״ ג׳ייסון אמר בתגובה. ׳יכול להיות שהוא מכיר את כל הילדים בבית ספר?׳ סיימון חשב. ׳על מי אני עובד הוא בטוח מכיר׳
״ועכשיו בצורה שאנו, פשוטי העם, נוכל להבין גם״ סיימון אמר וקיבל עוד גילגול עיניים מאחיו. ׳מה? זאת לא אשמתי ש99% מהתשובות שלי הם ציניות. זה מי שאני והוא צריך ללמוד לקבל אותי. אופס הנה זה קרה שוב׳ הוא באמת לא יכל לשלוט על הציניות שלו. הפסיכולוגית של ״גרינלייק״ קראה לזה: ״דרך התמודדות לאחר משבר בילדות״ אבל סיימון חשב שהיא סתם מגזימה עם הקול הצפצפני והמעצבן הזה שלה.
״אני מתכוון שבזמן הלימודים התנגשתי במישהי בטעות ואז גם נוצר מגע, כמו שקרה לך עם היד, וגם לי היה חיזיון אבל.. אני חושב שזה היה חיזיון של העתיד. אני ראיתי אותה שוכבת על הריצפה מולי והקרסול שלה היה עקום ואז פשוט ״חזרתי״ למציאות והיא באמת עמדה ליפול ולעקם את הקרסול אז תפסתי אותה בשניה האחרונה״
״הו רומיאו רומיאו אתה בטוח שזה לא בגלל הרפלקסים המהירים?״ סיימון כבר הספיק לגלות שג׳ייסון הוא לא מושלם כמו שחושבים ושהחיים שלו לא תמיד פיקניק אבל זה... הוא לא יכל לצאת הגיבור בכל פאקינג דבר!
״לא, זה היה אחרת. אני פשוט ראיתי את זה קורה אבל בהילוך רגיל כאילו ראיתי סרט ולא באמת הייתי שם ואז זה קרה! ולא עשיתי עם זה כלום!״ הוא אמר ו(כניראה ללא רצונו) הסמיק מעט.
״ורק שתדע יש לי כבר חברה!״ הוא הוסיף ואז לפי פניו התחרט על כך מייד. והוא צודק לגמרי.
״מה?! מי? מתי? למה? איך? ורגע- בעולם שלי או שלך?!״ סיימון פוצץ אותו בשאלות וחיכה בקוצר רוח לתשובה. למזלו של ג׳ייסון, פתאום נשמע קול חזק בכל החדר שמנע ממנו לענות.
״מה זה?״ הוא צעק לסיימון בזמן שהוא מכסה את אוזניו עם ידיו מעוצמת הקול.
״אין לי מושג!״ הוא החזיר בצעקה. ׳איך האנשים בתחנה לא שומעים את זה? זה כל כך חזק!!׳ הוא חשב.
הרעש התגבר והתגבר לרמה בלתי נסבלת ובשלב כלשהו הכל התחיל להחשיך אל מול עיניו. הוא כבר לא ראה או שמע את ג׳ייסון והכל נהיה מטושטש ושחור. הוא שמע קול עמום של גוף נחבט ברצפה. כניראה שלו או של ג׳ייסון. ומחשבותיו האחרונות והפתטיות לפני ששקע בחוסר ההכרה היו: ׳אוי לא׳

נ.מ ג׳ייסון *כמה דקות קודם לכן*-
״ורק שתדע יש לי כבר חברה!״ הוא ענה לאחיו המעצבן בכעס ואז ההבנה חלחלה למוחו. ׳מה עשיתי הרגע?!׳ זה בהחלט לא היה הזמן לספר לסיימון שהוא וג׳וי התחילו לצאת. הוא לא היה מוכן ולא ידע מה יגיד או איך יסביר את זה אם אפילו לעצמו הוא לא יכול לסדר את הדברים האלה בראש. לא, הוא בהחלט לא מוכן לזה עכשיו אבל לעצרו אין לו איך להתחמק. בשונה מסיימון הוא לא יכל להמציא שקרים בקלות כזאת ושייראו אמינים אז... הוא צריך לספר את האמת ולקוות לטוב. ׳איזה כיף לי!׳ הוא התחיל לחשוב איך להתחיל כשקול חזק וצורם התחיל להישמע בכל רחבי המשרד בו היו. ׳מה קורה פה? מה זה?׳ הוא חשב. הקול התגבר עד לעוצמה כזאת שהוא היה צריך לכסות את אוזניו עם ידיו והופתע שהקירות לא קורסים.
״מה זה?״ הוא צעק לסיימון בתקווה ששמע אותו.
״אין לי מושג״ אחיו צעק לו ועל פניו הבעה לחוצה. איך אף אחד עוד לא שם לב לדבר הזה?! זה כמעט כאילו... לא... זה לא יכול להיות... אבל אולי... היה רק הסבר אחד ואמנם הוא לא נשמע אפשרי אבל כבר קרו להם הרבה דברים לא אפשריים. הוא עמד להציע אותו לסיימון כשראשו כבר התחיל להסתחרר ובשדה ראייתו הופיעו עיגולים שחורים. הוא כבר היה מנוסה עם התסמינים האלו והבין ישר שאלו סימנים להתעלפות. הוא הצליח לראות את סיימון מתעלף לאחר כמה רגעים וגופו פגע ברצפה הקשה ולאחר כמה רגעים הוא שמע את גופו שלו פוגע באותה הרצפה ליד אחיו. ׳שיט׳ הוא חשב, רגע לפני שאיבד את הכרתו גם כן.

———
את מי אתם מעדיפים בינתיים: סיימון או ג׳ייסון?
השראה לסוף הפרק הזה הגיעה מסוף שיעור ספורט אחרי ריצה שהרגשתי כאילו אני עומדת להתעלף אז תאשימו (או תודו🤷🏼‍♀️) את הריצה ושיעור ספורט😂
הגענו לסיום של עוד פרק מותח, המשך בקרוב❤️