The Triangle

|31|

נ.מ סיימון-
״זוכר את טום?״
״כן, מה איתו?״ סיימון שאל, לא מבין מה כוונתו של אחיו. ואז ההבנה הכתה בו.
״הוא גילה עלינו?!״ הוא שאל בלחץ.
״מה? לא! פשוט תן לי לסיים.״ ג׳ייסון אמר ובילבל את סיימון. אם זה לא זה, נגמרו לו הרעיונות מה יכל להפריע לו כל כך ולהיות כל כך דחוף.
״טוב, אממ... אני... א-אני אוהב גם ב-בנים.״ הוא הוציא את שהקשה עליו כל כך בבת אחת ומבטו נחת ישר לרצפה. מסרב לראות את תגובתו של אחיו.
״לא הבנתי, מה הקשר של טום?״ סיימון שאל וקיבל צחוק אמיתי בתגובה מאחיו שנראה שהוקל לו.
״אידיוט. איך אתה חושב שגיליתי?״
״אההה״ עכשיו הוא הבין עד כמה חסר טאקט ושכל הוא ׳כל הכבוד סיימון יש לך מוח כזה חד׳. ״אז מה הבעיה פה? אני לא מבין.״
״אין בעיה אני פשוט... לקח לי הרבה זמן להבין ולהשלים עם זה לגמרי ואני באמת אוהב אותו סיי. אני לא יכול לשקר לו עוד.״ עכשיו סיימון באמת הבין למה הוא היה לחוץ. טוב, הוא כניראה היה לחוץ גם מיציאה מהארון משום מה אבל זאת עוד סיבה, וסיבה רצינית יותר.
״לשקר לו לגבי מה בדיוק?״
״קודם כל, לגבי מי שאני כי הוא חושב שאני סיימון... ובעיקרון גם לגבי הכל. אני לא אוהב לשקר לו ולהיעלם לו סתם ככה ליותר מיום לפעמים בלי סיבה.״ סיימון בהחלט הבין את זה אבל זאת הייתה בעיה. בעיה גדולה.
״אתה באמת חושב שזה טוב שעוד מישהו, במיוחד מישהו שאין לו כוחות מיוחדים יידע את הכל עכשיו? הוא יהיה בסכנה ג׳יי.״
״יש בזה משהו.״ ג׳ייסון, למזלו של סיימון, הסכים.
״תספר לו את האמת על כל עניין התאומים אבל תחסוך את כך הכוחות והעל טבעי רק לבינתיים. מה דעתך?״ הציע סיימון.
״כן, אתה צודק. אתה לא מבין איזו הקלה אני מרגיש עכשיו.״ ג׳ייסון אמר בחיוך אסיר תודה.
הם עמדו לצאת מהחדר כשסיימון תפס את אחיו למילה אחרונה.
״ג׳יי, אין לך במה להתבייש בזה. אהבה זאת אהבה לא משנה בין מי למי. העיקר שאתה שמח איתו וכל השאר כבר לא משנה.״ הוא ברצינות שלא אופיינית לו.
״תודה. באמת.״ הוא אמר, חייך וחיבק את את סיימון בהפתעה.
הם נשארו כך כמה דקות, מחובקים. סיימון לא ידע איך הסתדר עד עכשיו בלי אח כמו ג׳ייסון ועכשיו הוא באמת פחד. פחד ממה שהולך לקרות בזמן שיוציאו את התוכנית שלהם לפועל ופחד לא פחות מההשלכות שלה. הם לא יוכלו להישאר כל אחד בחייו של האחר לנצח, מתישהו הם יתחלפו חזרה וסיימון באמת לא ידע מה יקרה אז.
הם יצאו מהחדר והגיעו לזואי שחיכתה ליד הדלת עם המפתחות בידה.
״בואו נלך!״ היא אמרה כשראתה אותם ותפסה לסיימון ביד כדי לקרב אותו אליה והוא גיחך. ׳הכל הולך כל כך להסתבך בקרוב.׳ הוא חשב באנחה והחליט להדחיק את המחשבה הזאת עד שיהיה חייב לחשוב על זה. כמו עם כל דבר בערך.

נ.מ ג׳ייסון-
הם התחילו לנסוע כשכאב הראש התחיל. כאב ראש חזק שהגיע כמו משום מקום ובישר על עוד חיזיון. ולפני שהצליח לומר משהו לסיימון וזואי שישבו בקדמת המכונית הוא כבר לא היה שם.
הוא לא ידע איפה בדיוק הוא היה אבל זה היה אזור ריבועי סגור כמו חדר כלשהו רק שהוא היה מטושטש כך שג׳ייסון לא זיהה אותו. ׳זה רק אני או שחם פה?׳ הוא חשב לעצמו כשהתחיל להזיע והתקשה לנשום בגלל האוויר הכבד ששרר בחדר.
״למה כל כך חם פה?״ הוא שאל כאילו מישהו יענה לו בדיוק כשהכל התהפך וקור אימים שרר בחדר המשונה. הוא רעד מהקור ומהשינוי הפתאומי ושיניו נקשו. הוא ראה דמות מסתורית שהופיעה מולו והתקרבה אליו. עוד ועוד ועוד ו-״אל!״ הוא צעק לאוויר ובבת אחת מצא את עצמו שוב במכונית עם סיימון וזואי.
״עוד חיזיון?״ שאל סיימון לאחר רגע וג׳ייסון הנהן בתגובה. הוא עדיין יכל להרגיש את הקור חודר לעצמותיו ומקפיא אותו. הוא עדיין יכל לראות בעיני רוחו את הדמות המסתורית מתקרבת באיום.
״מה ראית?״ שאלה זואי בהתעניינות והפנתה לרגע קצר את מבטה, שלאחר שניה חזר לכביש, אליו.
״זאת השאלה.״ הוא אמר בציניות שלילית שלא אופיינית לו. ״הייתי באיזה חדר והיה שם ממש חום אבל... חום לא טבעי כזה. אני... אני לא יודע איך להסביר את זה. ואז פתאום נהיה ממש קר ושוב היה שם משהו.... משהו מוזר בקור הזה. לא טבעי.״ הוא קבע. ג׳ייסון החליט לשמור את הדמות המסתורית לעצמו. הוא במילא לא יכול להגיד עליה כלום ולא היה לו מושג איך לתאר את... האנרגיות? או מה שזה לא יהיה שהיא שידרה אליו.
״מוזר. כמו כל דבר שקורה לנו לאחרונה.״ סיכם סיימון ונאנח.
שאר הנסיעה עברה בשתיקה אבל ג׳ייסון ידע בדיוק על מה כולם חושבים. מה יקרה אחרי. מה יקרה אחרי שהכל ייגמר? הם יתחלפו חזרה? הם יספרו למישהו? אם כן, למי? מה יקרה בין זואי לסיימון? יש בכלל עתיד במערכת היחסים הזאת? ובין טום לג׳ייסון? תהיה בכלל הזדמנות למערכת יחסים ביניהם?
יותר מידי שאלות ללא תשובות.
בסופו של דבר הם הגיעו לתחנת הרכבת וג׳ייסון נפרד מזואי ומסיימון והלך לכיוון הרכבת שתיקח אותו חזרה ל״גרינלייק״.