The Triangle

|32|

נ.מ סיימון-
״ג׳יי!״ קול מעומעם נשמע מרחוק.
״ג׳יי אל תכריח אותי לעלות לשם! אתה תאחר!״ סיימון סירב לפתוח את עיניו.
״למה אתה צועק עלי? אני לא ג׳-״ הוא כמעט צעק את המשפט המלא לאחיו של ג׳ייסון, כשהוא נזכר איפה הוא ומה קורה בעולם. ׳זה היה קרוב!׳
״אתה מה?״ מייק שאל בצעקה מלמטה.
״לא משנה!״ הוא מיהר לצעוק לפני שמייק ינסה לפענח את החלק החסר.
זו הייתה פעם ראשונה אחרי הרבה זמן שלא שהוא ישן שינה עמוקה ללא סיוטים ודווקא הפעם הוא צריך להתעורר כדי ללכת לאיזו מסיבה מטופשת עם בני טיפשעשרה עוד יותר מטופשים.
הוא התלבש במהירות וסידר את שיערו הבלונדיני שדמה יותר לקן ציפורים מאשר לשיער. בזמן הירידה במדרגות הטלפון שלו, כלומר של ג׳ייסון, צילצל וחיוך נפרס על שפתיו כשראה את השם על הצג.
״סיימ! אתה חי! התקשרתי כבר אלף פעם! הייתי בטוחה שכבר החלטת לשבת בפינה חשוכה ולא לצאת יותר לאור יום!״ צעקה זואי בציניות ברורה וסיימון היה צריך להרחיק את הטלפון מאוזנו כדי לא להתחרש.
״מי אמר שזה לא מה שעשיתי עד שהתקשרת והפרעת לי בגסות שכזו?״ הוא ענה בציניות תואמת וחיוכו גדל. ׳הבחורה הזאת קולטת אותי.׳ (ה.כ- תקראו את זה באנגלית כי ככה זה נשמע הרבהההה יותר טובבב: she gets me)
״אויש מסכנון! בכל מקרה, תצא מהפינה שלך ותגיע מחוץ לבית כי אני מחכה לך!״ היא חצי אמרה-חצי צעקה.
״מחכה לי?״
״אני אסיע אותך למסיבה.״ היא ענתה וצחקה.
״יודעת מה? אני אוותר. אני חושב שאני אלך לקבור את עצמי איפשהו ולהינות מהשקט והשלווה.״
״אויש נו! בוא כבר או שאני אגרור אותך! אני מחכה כבר בחוץ!״
״אני מצטער להודיע לך אבל אני קצת יותר חזק ממך.״
״אני אישה סיימון. שנינו יודעים שאם אני רוצה אתה הולך להיות ברכב הזה לא משנה מה אתה רוצה.״ היא צדקה כמובן כי לאחר כמה דקות של הכנה עצמית למסיבה מפגרת סיימון ישב לידה בדרך לאותה מסיבה. כמובן שההערות המצחיקות של מייקל (שהצחיקו רק אותו), שהיה עד לשיחה הזאת, לא בדיוק עזרו.
״כמה נורא זה כבר יכול להיות?״ זואי שאלה באנחה לאחר כמה שניות של שקט.
״זואי את יודעת עם כמה אנשים הייתי מדבר ב״גרינלייק״ ביום? כי זה בערך פחות משליש מכמות האנשים שג׳ייסון נחמד אליהם ביום.״
״מה לעשות... ג׳ייסון... כישרוני.״ היא ציינה בצחוק.
״גם אני כישרוני. בלא להיות נחמד. באמת, קיבלתי על זה פרסים!״
״מטומטם.״ היא צחקה והחנתה את המכונית ליד בית שהיה רועש מידי לטעמו של סיימון ומיליון (טוב, אולי קצת פחות) נערים ונערות ניראה מחוץ לו, לידו וגם בתוכו.
״היי! תיראו מי זה פה! המלך ג׳ייסון בירך אותנו בהגעתו!״ צעק איזה נער שהיה חלק מקבוצת הפוטבול, שסיימון לא טרח לזכור את שמו, והיה בבירור שיכור.
סיימון גילגל לעברו עיניים ונכנס לבית הרועש.
״היי! הגעת עם זואי?״ הארי ישר רץ אליו וחיוך ממזרי עלה על שפתיו. רק עכשיו סיימון נזכר שהוא עדיין אמור לשנוא את זואי.
״לא הייתה לי דרך אחרת להגיע אז הקרבתי את עצמי למען השאר.״ הוא אמר מיד.
״נאמן עד הסוף כמו תמיד.״ סיכם הארי בקריצה. ואז מבטו השתנה ונראה כאילו נזכר במשהו חשוב.
״טוב, אני צריך ללכת לבדוק איזה משהו, לך ותהנה מהמסיבה!״ הוא אמר במבט לחוץ שניסה להסתיר ללא הצלחה ומיהר ללכת ולהיעלם בין כל האורחים. ׳מוזר.׳ הוא חשב אבל החליט להניח לזה בגלל העובדה הפשוטה שהארי תמיד מוזר.
״היי! מה קורה?״ מישהו שקפץ עליו מאחור שאל בקולניות כדי להתגבר על המוזיקה החזקה שהתנגנה ונשמעה ברחבי כל הבית העמק בעל שתי הקומות, החצר הענקית עם הבריכה ומה לא.
׳למה אנשים צריכים לגשת אלי? כי אני אמור להיות קפטן הקבוצה? כי אני אמור להיות בן האדם הכי נחמד בעולם?׳ סיימון החליט שלהיות ג׳ייסון זה מתיש. ברגעים מסוימים הוא ייחל לרגע שבו יוכל פשוט לצעוק לאנשים שילכו לעזאזל או לנעוץ בהם מבט מצמית עד שיעזבו אותו בשקט.
״מה קורה?״ הוא ענה לשאלה בשאלה משלו.
״אנחנו לגמרי הולכים לנצח במשחק עוד יומיים!״ הנער צעק בחזרה והרים את כוס הפלסטיק האדומה שהחזיק כדי ללגום ממנה. מהריח סיימון זיהה ישר שמדובר בבירה.
״רוצה גם?״ הוא שאל לאחר לגימה ארוכה שגרמה לסיימון לחשוד שהוא מציע לו כוס ריקה ולא מודע לזה.
״לא, תודה.״ הוא אמר ומיהר ללכת למקום אחר לפני שעוד שאלה תגיעה.
״היי לך, איש שאני צריכה לשנוא בכל ליבי!״ זואי קראה מאחוריו ובבירור הייתה שיכורה גם כן. ׳איך היא כבר הספיקה? ולמה?!׳ זה בהחלט לא היה אופייני לה!
לפני שהספיק להגיב היא רצה מלפניו והפילה את כל משקלה עליו בחיבוק מוחץ.
״זואי מה את עושה?״ הוא שאל בלחש והתחיל להרחיק איתה כמה שאפשר מכל ההמולה לפני שמישהו יראה אותם. מה שחסר לו עכשיו זה שאבא שלה יגלה שהם ביחד.
״אנחנו הולכים לחדר או שאני מדמיינת?״ היא שאלה בצחקוק שיכור וכמעט קפצה עליו בחיבוק קואלה אך הוא עצר בעדה. ׳יכול להיות שזאת לא בירה?׳ סיימון החל לפקפק בעצמו בזמן שעלה במדרגות לקומה השנייה שהייתה שקטה ונטושה מנערים חטטנים. ׳לא, אין סיכוי!׳ הוא החליט. במהלך עבודתו עבור ריק הוא למד טוב מאוד איך לזהות כל משקה אלכוהולי וזאת, ללא ספק הייתה בירה.
״אנחנו הולכים למקום שקט לפני שתעשי משהו שתתחרטי עליו.״ הוא אמר בשקט והכניס אותה לחדר ריק שראה וסגר אחריו את הדלת.
״סיימון תשתחרר קצת! בוא נהנה!״ היא אמרה וטפחה עם ידה על המקום הריק לידה על המיטה. החיוך שלה לא נמשך זמן רב אלא לאחר שניה, הפך למבט שבישר שהיא עומדת להקיא ולאחר שניה רצה לחדר שירותים.
״שיט!״ הוא סינן לאוויר ועמד לרוץ כדי לעזור לה כשהטלפון שלו זימזם.
~הודעה מ: סיימון
~״סיי מצאתי לנו עילאי! כל כך הרבה קרה! אנחנו חייבים לדברררררר״
׳זה לא הזמן המתאים ג׳יי.׳ היא חשב לעצמו באנחה, כיבה את הטלפון ורץ לעזור לזואי המקיאה.