The Triangle

|16|

נ.מ סיימון-
״אוקיי שוב. מההתחלה. ולאט״ סיימון אמר לאחיו ההיסטרי בקול מנומנם דרך הטלפון. זה היה יכול להיות יום ראשון נחמד ביותר אם ג׳ייסון לא היה מתקשר בהיסטריה בפאקינג שבע בבוקר ותירץ את זה בכך ש:״זה לא יכול לחכות.״
׳ג׳ייסון, הנה משהו שאתה צריך ללמוד: אם אתה, ג׳וי או אני לא הולכים למות אז זה יכול לחכות עוד שלוש שעות לפחות!׳ ואולי זאת גם הסיבה לכך שסיימון היה צריך לבקש מג׳ייסון לחזור על הסיפור שלו בפעם השלישית.
״אז רגע. מה שאתה מנסה להגיד זה שחלמת שג׳וי הורגת אותך?״ הוא אמר בעייפות. סיימון אולי היה יותר נסער על החלום המוזר הזה אם לא היה עייף כל כך.
״כשאתה מנסח את זה ככה זה נשמע כמו לא עניין גדול״ ג׳ייסון עונה בתשובה.
״זה בסך הכל חלום ג׳יי. אני מסכים שג׳וי יכולה להיות מפחידה פשוט צריך להתרגל לזה״
״אבל זה הרגיש כל כך אמיתי! וגם בחלום עצמו לא באמת ראיתי שזאת ג׳וי אני פשוט... פשוט ידעתי את זה. יכול להיות שזה היה חיזיון?״ ׳אוף. זה באמת נשמע הגיוני׳ סיימון חשב והשלים עם העובדה ששעות השינה שלו אבודות עכשיו.
״פשוט, פשוט תבדוק את זה״
״איך בדיוק?! ׳היי ג׳וי תגידי יש לך לפעמים רצונות לפתות אותי לקרחת יער מבודדת להרוג אותי בכוחות על טבעיים?׳ הצעה גאונית סיימון״
״אוף מה אתה רוצה ממני? אני עייף! המוח שלי לא עובד בשעות האלה! למה שהיא בכלל תירצה להרוג אותך? כלומר אותי..״ זה לא ניראה לו הגיוני. הוא מכיר את ג׳וי מאז ומתמיד והיא חברתו הטובה ביותר וגם היחידה.
״אני לא יודע!״ ג׳ייסון ענה בלחץ.
״פשוט תנסה לגלות אם יש לה כוחות. כמו איזה כוחות זה נראה?״
״זה הקטע שזה לא ניראה בכלל. היא פשוט עברה דרכי ואז הרגשתי קור מתפשט בכל הגוף עד שהוא הגיע ללב..״
״טוב, זה בטוח לא כוחות ארמיס. אבל זה גם לא כל כך עילאי כי שני הכוחות האלה לא קשורים״ אליזבת׳ ומרקוס לא אמרו שיש עוד סוג כוחות? הוא לא הצליח להיזכר.
״תשאל את אליזבת׳ היא בטוח תדע״
״אין סיכוי שאני אספר לה על החלום! היא תהרוג את ג׳וי מבלי לחשוב פעמיים!״
״לא התכוונתי שתספר לה על החלום!״ סיימון אמר ביאוש. לפעמים ג׳ייסון היה פשוט ילד טוב מידי. ״תנסה להתייעץ איתה מבלי לספר לה שהחלום על ג׳וי. חוץ מזה, היא היחידה שבאמת תוכל לעזור כי אף אחד אחר שאנחנו מכירים לא מבין בזה, אלא אם כן בא לכם לחזור למפקדה של העילאיים ולשאול אותם״ הוא הוסיף.
״אליזבת׳ הנה אני בא״ ג׳ייסון ענה כתגובה וניתק.
׳אולי אני בכל זאת אצליח לישון עוד קצת׳ חשב לעצמו סיימון בדיוק כשאמו של ג׳ייסון נכנסה בדלת ופתחה במשפט הנורא מכל: ״הגיע הזמן לכמה הסברים בחור צעיר״

נ.מ ג׳ייסון-
אחרי השיחה הוא החליט ללכת קודם לג׳וי. איכשהו, הוא ידע שאחרי השיחה עם אליזבת׳ הוא כבר לא יראה אותה כמו קודם.
׳היא בטח לא תהיה ערה עכשיו, עדיין מוקדם׳ הוא חשב אבל כשעמד להכנס לחדרה דרך הדלת שהייתה כבר פתוחה מעט, הוא ראה שהיא ערה אבל... עיניו התרחבו. ׳מה אני רואה?׳ היא עמדה בגבה אליו, כך שלא ראתה אותו ומולה הייתה בועה שחורה שזזה ללא הרף. ידיה זזו בתנועות מוזרות והיא דיקלמה מילים בשפה שהוא לא הבין. ג׳ייסון המבוהל יצא מהחדר במהירות לפני שתשים לב אליו. ׳היא בטוח לא עילאית׳ הוא חשב בזמן שרץ במעלה המדרגות במהירות וניתקע במישהו.
״אוי סליחה, מצטער״ הוא ענה.
״זה בסדר״ קול עמוק ועבה ענה לו ועבר לפני שהצליח לקליט במי נתקע.
״סיימון תיזהר! לא רצים במדרגות!״
״מצטער גברת גריץ׳״ הוא ענה והמשיך לעלות במעלה המדרגות תוך כדי שהוא מתקשר לאליזבת׳ כדי למצוא קצת תשובות ולהרגיע קצת את ראשו המבולבל.