והדבר האחרון שעוד משגע אותי אצלך זה הריח שלך.
כנראה כי הוא מזכיר לי איך ביליתי שעות בידיים שלך, מסניפה אותו.
וכבר מזמן ניתקו ידיך מגופי, אבל הריח, הריח יישאר לנצח. משאיר לי פיסת זיכרון קטנה ממך, רודף אותי בלילות.
איך לאט לאט הייתי צריכה לשים את הבושם שלך על עצמי, במקום שהוא יידבק אליי בחיבוק האינסופי שלנו. אבל זה אף פעם לא יהיה אותו הדבר.
ואתה בשבילי, כבר שונה, בינך לבינך יש מרחק של שנות אור, ואנחנו כבר אנשים אחרים, אבל אותו הריח אינו מוותר.
ולא שמתי לב שהכל השתנה
והראש שלי נקרע בין העבר לעתיד
כשאת אותו הריח אני מריחה עליה.
