"יש כוכב, " הוא מספר. "והוא נקרא כדור הארץ. האגדה מספרת, שזהו כוכב שכולו תהום, אך לא מבחוץ, כמובן. הוא כוכב יפהפה, מלא בנפלאות טבע, יערות, אוקיינוסים, אוצרות. אך החברה בו, מדכאת כל דבר שטוב.
חייבים ללמוד, להיות חכמים. חייבים להישאר בתוך המסגרת ואין מקום להיות אחר או אחרת. כל אחד, כל אחת, חייבים להיות רזים, חטובים, אהובים. מסתכלים בעיקר על הגוף וקצת על הפנים.
גבר חייב לאהוב אישה ואישה חייבת לאהוב גבר. גברים גבריים, נשים נשיות, ואין שום דבר מעבר.
ואסור. אי אפשר. אסור לאהוב. להנות. לחיות."
אז לא יכולתי שלא לשאול, "מה קורה אם שני בנים מתאהבים? אם שתי בנות מתאהבות?"
"זה יפהפה"
"מה?"
"הכוכבים."
"נכון."
"הלוואי והאנשים היו יפים כמו הכוכבים."
"את יפה כמו הכוכבים."
"אל תגידי את זה.."
"אני יודעת. אסור.."
"פגשתי בחור. ההורים הציעו שנתחתן."
"בסדר."
"בסדר?"
"לא. אבל בסדר."
"אבל חייבים להעז." אמרתי. "כך אי אפשר לחיות. על אהבה צריך להילחם, איזה שתי פחדניות.."
"ואז מה יהיה?" הוא ענה. "זה לא בידיים שלנו ולא בשלהן. זה כדור הארץ וזהו הסיפור. תגידי תודה שזו רק אגדה, ושאצלנו שום דבר לא אסור. דמיינו את האהבה הכי גדולה בעולם," הוא המשיך. "שלהן הייתה קצת יותר. אבל היא הייתה שמורה ונעולה בצנצנת, מחכה להשתחרר. להעז הן רצו, זה ברור, אבל אי אפשר. לרוע המזל, לא אנחנו מחליטים מה אסור ומה מותר.."
"אני אעשה את זה. אני אתחתן איתו."
"את אוהבת אותו?"
"אני חושבת שהוא מקסים."
"זה לא מה ששאלתי."
"אני מצטערת."
"על מה?"
"פשוט מצטערת."
"את פחדנית."
"אני יודעת."
"תפסיקי. תקחי סיכונים."
"אסור."
"אסור. תמיד אסור. אז מה מותר? מותר לנשום?"
"אני לא בטוחה.."
"אני מצטערת."
"על מה?"
"על זה שאת פחדנית."
"אני פחדנית. אז מה? עדיף להיות פחדנית חיה מאשר אמיצה בגיהנום."
"לקחת פעם סיכון בכלל? את אפילו לא יודעת איך זה מרגיש."
"אני לא יכולה."
"אסור.."
"וזה היה סוף הסיפור בשביל שתיהן. האחת נישאה לבחור, והשנייה נסעה רחוק בחיפוש אחר מקום בו תוכל סופסוף לנשום. והן לא נפגשו שוב לעולם."
"זהו זה?" שאלתי באכזבה. "זה הסוף? חשבתי שכל אגדה נגמרת בסוף טוב. אמרת שהאהבה שלהן גדולה, אבל סלח לי, הן לא יודעות לאהוב.. למה הסיפור הזה קיים? מה הטיפש שהחליט לכתוב כזה דבר? ולמה סיפרת לי אותו בכלל? הוא נורא, אני כבר לא יודעת מה לומר.."
"סיימת?" הוא שאל. "יופי. עכשיו אוכל להסביר. בעולמנו שלנו נסיכה יכולה לבחור בנסיכה ואביר יכול לבחור באביר. כולם יפים, אהובים, ואין טיפה אחת של שנאת חינם. את עדיין לא קולטת? חשבתי שהמסר הופנם.. כדור הארץ הוא אמיתי. סיפורים כאלה קורים שם יום יום. הסיפור הזה הוא אמיתי, וסיוטים שם הם יותר מסתם חלום.
בכדור הארץ אין סוף טוב. סיפורים שם תמיד נגמרים במוות או פרידה.
והאמיני לי, חבל,
שהם שם אמיתיים,
ואנחנו,
אגדה."
