פרק 9:
נקודת מבט של ריצ'רד:
״היי יאו ריצ'רד!״ חואל צעק לי באוזן ״מה נראה לך שאתה עושה??״ צעקתי אליו בחזרה ״מה יש לך אתה ככה?״ שאל לא עניתי המשכתי להתסכל על התיקרה במסדרון אחרי שלקחו את אסול באמבולנס כריס הלך איתה אני לא מפסיק לחשוב על זה.. בגללי כל זה קרה .. ״ריצ'רד? זאת אסול במקרה?״ חואל שאל אחרי כמה דקות של שקט שאני לא עונה לו ״מה?״ אמרתי נבהל שהוא קלע במחשבות שלי ״מה נבהלת?״ שאל צוחק עליי @לא נבהלתי ולא כלום״ אמרתי ״ועכשיו ברצינות..מה קורה לך? מה זה זבדיאל? זאת אסול?? מה יש לך?״ שאל חואל חבר טוב שלי מאז שהגעתי לכאן ואני לא יכול שלא לספר לו מה קורה לי.. ״זה פשוט די מורכב...״ אמרתי ״נו כבר תספר לפאפיייי״ אמר נותן לי מכה חלשה בכתף ומצחקק וגורם לי גם ״כן צדקת זאת אסול וזבדיאל״ אמרתי.. ״רק דואג לאסול זה הכל...״ אמרתי ״רק דואג או מעבר?״ שאל מצחקק ״מצחיק חואל״ אמרתי בציניות גדולה ״נו אין זה שקוף פשוט תגיד הכל לאבאאא הוא מקשיב״ אמר מצחקק ומרים את כתפיו ״כן יש מעבר..״ אמרתי שהוא מצליח לשכנע אותי לדבר ״מה זה המעבר הזה?? קדימה?? תספר לאבא הכלל״ אמר ושוב גורם לי לצחקק ״אני חושב ש..״ אמרתי ולא מסוגל להמשיך אני מובך בזה חח אבל אני חושב שהוא הבין לבד ״אתה חושב שמה?״ שאל ״רגע מה?!״ אמר אחרי כמה דקות שהוא חשב ״לא אתה לא״ אמר בהלם ״אני חושב שכן..״ אמרתי טיפה מובך ״אבל זבדיאל״ אמר ״בגלל זה מה שקרה עכשיו נכון??״ שאל ״לא רק נראה לי שיש לו משהו נגדי״ אמרתי ״אולי גם הוא קלט את זה ובגלל זה הוא ככה איתך?״ שאל חואל ״האמת לא יודע..אני רק רוצה להיות איתו בסדר אבל לפעמים אני חושב שזה ממש בלתי אפשרי..״ אמרתי ״אתה יכול להיות איתו בסדר אבל אסול...״ אמר ואז עצרתי אותו ״בשבילו אני אוותר מעכשיו..״ אמרתי ״מה לא ריצ'רד! כןלם פה יודעים על הדיל הזה ואני בטוח שאסול סיפרה לך על זה אני לא יודעת עם זבדיאל באמת אוהב אותה אני חושב שזה משחק בגלל זה אסור לך לוותר כי מגיע לה מישהו שבאמת יאהב אותה״ אמר חואל והרגשתי כאילו הוא מכניס לי דסרים חכמים למוח שלי הרי הכל זה נכון.. כלום יודעים.. אני צריך להמשיך להילחם כנראה... ״יאללה עכשיו בוא לאכול אני רעב״ אמר וגם לי לצחוק ״מה?״ שאלתי ״מה השיחה הזאת עשתה אותי רעב מאוד״ אמר וגרם לי לצחקק הלכנו לקפיטריה ואכלנו.
נקודת מבט של כריס (פעם ראשונה!):
כבר עברו שעתיים ישבתי בחוץ מחכה שיתנו לי להיכנס.. אמא הגיעה לפני שעה בערך ונכנסה ורק אני פה, מחכה עדיין..
״כריסטופר בוא תיכנס״ אמא שלי אמרה כיצאה מהחדר אליי ״סוף סוף! היא בסדר? היא קמה? הכל טוב? לא קרה כלום?״ התקפתי את אמא שלי במלא שאלות דאגתי מאוד איזה מין אח אני הייתי צריך לשמור עליה ״תירגע תירגע״ אמרה אימא ועצרה אותי לפני שאני נכנס לחדר שמה על כתפייי את ידייה ומרגיעה אותי ״תיכנס ברוגע טוב בני?״ שאלה ״כן״ אמרתי ונכנסתי וישבתי ליד הכיסא שלידה תוך כדי מסתכל עליה היא פתחה את עיינים הירוקות-כחולות שלה ״היי..איך את מרגישה?״ שאלתי מתקרב אליה ומלטף את פנייה ״אני בסדר רק קצת כואב לי בפנים וברגל זה הכל...״ אמרה אך עדיין דאגתי ״יפחות כואב?״ שאלתי מלטף את האזור של הפה שלה אני עדיין זוכר שכולו היה דם ועכשיו הוא חבוש ״פחות..״ אמרה ״מה קרה שם..?״ שאלתי ״סתם הם עמדו לריב מכות אז הפרדתי בניהם לפני שיקרה משהו זבדיאל היה עצבני ורצה להעיף אגרוף לריצרד אז ישר באתי לעצור וזה מה שקרה..״ אמרה דאגתי כל כך ״זה לא מתאים לזבדיאל..״ אמרתי ״אני לא יודעת מה קורה לו בזמן האחרון הוא איבד את זה..״ אמרה ״מה זאת אומרת?״ שאלתי ״הוא שונה, עובר על משהו הוא איבד תעצמו לא יודעת מה קטע שלו אבל אנחנו נדבר״ אמרה ״לא עכשיו, קודם שתירגשי יותר טוב ואז״ אמרתי לה ״טוב..״ אמרה ״אני יכולה חיבוק?״ הוסיפה לדבריה אחר כך ״ברור״ אמרתי וחיבקתי אותה בעדינות פחדתי להכאיב לה, לי לזבדיאל יש שיחה ארוכה לעשות...
״יאללה הולכים״ אמא שלנו נכנסה לחדר ואמרה ישר ״מה?״ שאלתי ״הולכים זהו אסול את משוחררת״ אמר והתחילה לארגן את הדברים ״באמת?״ שאלה ״כן בתי״ אמרה לה ״ואיך את מרגישה בתי?״ שאלה בזמן שעזרתי לאסול לקום מהמיטה ולהתארגן ״יותר טוב זה סתם״ אמרה ״זה לא סתם בתי הדאגת את כולנו״ אמרה אמא שלנו ״אני יודעת, אני מצטערת..״ אמרה אסול אימא שלנו לקחה את התיק של אסול ואת הדברים שלה ואני הרמתי את אסול לשק קמח, כן אני מפנק אותה גם כי היא חלשה וצריכה לנוח אבל גם כי הרבה פעמים לא היה לנו רגעים כאלו אם תשאלו את כולם תמיד זה היה רגעים של ריבים ומכות ועכשיו אני מעדיף שזה יהיה ככה.
