פרק 1:
נקודת מבט של אסול:
״אסול! קומי כבר! זה יום ראשון לכיתה י״א אני בטוח שלא בא לך לאחר!״ שמעתי את הקול של אחי צועק לי שאני אקום ליום לימודים בכיתה החדשה ״מה השעה?״ שאלתי בקול ישנוני וקמתי מהמיטה ועוברת לחדר שלו ״שבע וחצי קדימה תתלבשי כבר״ אמר ״אוף בסדר״ אמרתי ומחבקת אותו ״מה קורה לך?״ שאל מופתע מזה שחיבקתי אותו בדרך כלל אני ואחי - כריסטופר אבל אני אוהבת לקרוא לו כריס, תמיד רבים אז אם אני מחבקת אותו הוא חושב תמיד שאני רוצה משהו ממנו אבל פעם סתם התחשק לי לחבק אותו ״סתם התחשק לחבק אותך.. אסור לי לחבק את האח הכי אהוב עליי?״ אמרתי ״אסול אני האח היחיד שלך״ אמר ״אוי נכון״ אמרתי וצחקנו ״נו את מתארגנת?? אני לא רוצה לאחר ליום הראשון״ אמר ״בסדר קרציה אתה לא תאחר״ אמרתי צוחקת הולכת לצחצח שינים ואחרי זה עוברת לחדר שלי סוגרת את הדלת ומחפשת מה ללבוש, לקחתי חולצה לבנה וגינס שחור עם קרעים והתחלתי להתלבש ואחרי זה לבשתי נעלי האולסטאר שלי שמתי תחשיטים , שפתון כי אני לא כל כך אוהבת אודם או איפור סידרתי את השיער והתבשמתי ובדיוק שסיימתי להתארגן כריס צעק לי ״את מוכנה?״ אמר ״כן״ אמרתי לוקחת את התיק מתקדמת לדלת ״יאללה בוא״ אמרתי נעלנו את הבית ויצאנו ״מחכים לבנים?״ שאלתי בזמן שאנחנו מתקדמים לכיון הבית ספר בדרך כלל אנחנו הולכים יחד עם החברים של אחי כי הם גרים קרוב אלינו ״לא הפעם רק אריק יבוא איתנו, השאר ההורים שלהם מסיעים אותם״ אמר ״אוקיי״ בדיוק כשאמרתי אריק הגיע אריק הוא אחד החברים הכי טובים של אחי ״היי״ אמר ״היי״ אמרתי נותנת לאריק נשיקה בלחי וחיבוק ״היי אחי״ אמר אריק לכריס ונותנים אח לשני חיבוק של גברים יותר נכון הם התנפלו על אחד השני כי הם חברים ממש טובים תמיד קראתי להם מוזרים.. עכשיו נזכרתי למה.
——
הגענו לבית ספר ונכנסנו לכיתה החדשה שלנו , זה מוזר להיות בכיתה י״א פתאום, כשנכנסתי ישבתי ליד אחת החברות הטובות שלי - אמה ״היושששש״ אמרתי וחיבקתי אותה אבל היא קפצה עליי מה שגרם לכולם לצחוק ואחרי זה נכנסנו לכיתה שאר החברות שלי לונה בל ומר וגם להן אמרתי שלום וחיבקתי אותן.
ואחרי זה החברים של אחי התחילו להגיע וגם באלגן גדול הביא לכאן הם פשוט התנפלו אחד על השני בחיבוקים כאילו הם לא ראו אחד את השני שנים על גבי שנים.. אבל אני לא יכולה להאשים אותם הם חברים ממש טובים עזבו חברים הם כמעט כמו משפחה שזה כזה חמוד לראות אותם ככה.
זה התחיל בזה שאחי כריס וחברו אריק שכבר היו בכיתה התחילו לרוץ אל כיון הדלת שבה נכנס זבדיאל , הוא הגבוה עם הגומה חמודה בצד והתנפלו עליו.
ושזבדיאל נכנס קפץ לי הלב.. אני מאוהבת בו כבר משנה שעברה ואחי תמיד צוחק עלי.
קפץ לי הלב עוד יותר שהוא אמר לי שלום ונתן לי חיבוק ונשיקה בלחי.
ואחרי כמה שניות נכנס ג׳ואל - החבר הרביעי ״במשפחה״ נקרא לזה ככה חח שהוא הבחור עם התלתלים ועם החיוך המושלם שגם עליו התנפלו.
