אהבה היא שונה

פרק ~31~ רק דיברנו

"Everything has beauty, but not everyone sees it."

צילצול הנייד לא הפסיק לצלצל והעיר אותי משנתי.
״לעזאזל!״ פלטתי מפי מסתכל על השעון, בקושי מצליח לפקוח את עיניי.
השעה שלוש לפנות בוקר! שפשפתי את עיניי מביט באייפון שלי שלא מפסיק לצלצל.
ליאו מופיע על המסך ,
״כן?״ שאלתי מנומנם מעט עוצם את עיניי.
״אני בחוץ בוא לפתוח לי״. אמר וניתק לי.
״פאק!״ קמתי בעצבים כמעט מועד בדרך למטה.
פתחתי את הדלת והוא עומד שם.
צל שחור מהלילה עטוף במעיל גשם כחול וכובע גרב על ראשו.
הוא ספוג מים כנראה שעמד כאן זמן מה.
״אתה מודע לשעה?״ שאלתי מרגיש את הקור מבחוץ חודר אלי.
הוא שלח לי חיוך כובש בתגובה,
נכנסנו הוא פשט את מעילו והכובע מניח אותם על השולחן בחשיכה.
הבטתי בו חסר מילים, ״ליאו אתה יודע מה השעה ?״
״כן״ אמר מנער את שיערו הרטוב. מרטיב אותי מעט.
הוא נראה כאילו עכשיו השעה שש בערב.
״לא ישנת?״ הבטתי בו בשאלה.
״לא.״
״בוא נעלה לחדרי חם שם אתה תתקרר״ גררתי אותו לחדרי.
״נו ?״ חיכיתי לתשובה ששנינו התיישבנו על המיטה
״מה ?״ הביט בי
ככל שהבטתי בו קרוב שמתי לב שפניו חבולות.
נגעתי בפניו אני לא זוכר את זה, מתי זה קרה ?
״מה זה ?״ נגעתי בערובת עינו שהייתה אדומה ונפוחה.
״זה כלום.״ הזיז את ידי.
״וגם את זה !״ הצבעתי על שפתו הפצועה.
״אני ראיתי אותך היום מה קרה אחרי שהלכתי? ״ הבטתי בו מעט מוטרד.
״כלום טום..״ נאנח ״לא באתי בשביל זה.״ אמר כאילו זה לא חשוב.
״אז בשביל מה באת בשלוש לפנות בוקר ?״ כיווצתי את עיניי אליו. מתעצבן שהוא לא משתף אותי בכלום.
״לאיפה יצאתם היום?״ הביט בי נחוש.
״באמת ?״ צללתי אל המיטה , מתהפך מצד לצד.
״באת לכאן בשלוש בלילה ! בשביל לשאל איפה הייתי!״ תסכול יצא מתוכי.
״לא ענית להודעות שלי. אני אמור לנחש מעצמי?״ אמר בכעס.
״עניתי! אמרתי לך אני הולך לישון! וחוץ מזה !״ הפנתי את ידי אליו , ״למה שאספר לך אתה גם לא סיפרת לי , כלום אתה לא מספר והינה גם עכשיו! אתה אף פעם לא מספר לי כלום! כולך סודות״. רטנתי והצבעתי כלפיו אצבע מאשימה.