לאחר שיעור המגמות היה זה זמן לארוחת צהרים בקפיטריה.
טאהיונג ישב עם גימין וגימין הזמין כמה מהחברים שלו שיצטרפו לשולחן .
טאהיונג לא דיבר, רק אכל. לא משהו חדש אצלו. זה היה טבעי. פחות לדבר פחות דרמה.
הוא אכל את הסנדוויץ שחילקו ואכל ממנו ביס.
הוא נהנה מהטעם הטעים של הסנדוויץ, כיוון שלא אכל כל היום ובהחלט היה מאוד רעב.
הוא שמע את גימין מדבר עם חבריו על המשחק האחרון בכדורסל ומי ניצח.
לא עינין אותו במיוחד, אבל הוא ממש אהב להקשיב כשמדברים. הוא יכול להקשיב לאנשים שעות מבלי להוציא מילה מפי.
בזמן שטאהיונג גימין וחבריו ישבו.
ישבו רחוק מהם בשולחן אחר גונגקוק יונגי והובי, ועוד כמה אנשים בעלי שכר גבוהה או בעליי חברה גבוהה.
גונגקוק השתעמם ואפילו הכריך המעוך לא עיניין אותו.
״וואי , אתם לא מבינים מה ראיתי בשיעור השני היום, אתם מתים.״ יונגי אמר , ״ראיתי את החנון ההוא, השקט, שבגללו גונגקוק יצא מהשיעור היום, ראיתי אותו ממש נופל ומהנפילה הקטנה הזאת הוא כמעט בכה אני נשבע! איזה נקבה הוא אני לא יכול״
גונגקוק השתעשע מהסיפור הקצר שיונגי סיפר ורצה קצת דרמה בחייו.
״איפה החנון הזה בכלל.. הוא חייב לי על זה.״ גונגקוק קם ושתה מהבקבוק.
״גונגקוק אולי עדיף שלא...״ הובי אמר וניסה לעצור אותו.
גונגקוק העיף להובי את היד, ״תגיד, אתה בכלל זוכר מה ההורים שלי עשו לי בפעם האחרונה שהמורה התקשרה והודיע להם שאני בריתוק?? לא יכולתי לדבר איתכם למשך שבוע שלם! הדבר היחיד שהייתי עושה זה שיעורים משעממים וספורט. כל. יום. ואני מצפה שזה יהיה גרוע יותר הפעם״.
הובי הביט לעבר יונגי במבט קצת מודאג.
״גונגקוק , הוא צודק, הוא יותר מדי חלש, הוא לא יעמוד בזה.״ יונגי המשיך.
״תסתמו תפה שלכם כבר, זה יקח חמש שניות״ אמר כשמצא את הילד התמים והשקט והחל להתקדם אליו.
טאהיונג סיים את הסנדוויץ הרך והטעים שלו. כשלפתע ראה פרצופים מפוחדים מסתכלים מאחוריו. הוא הביט במהירות לאחור וראה את ג'ון גונגקוק בא לכיוון שלו.
״אוי לא גימין, אני חושב שאני אלך עכשיו״ טאהיונג אמר ורץ מהר לכיתתו.
הוא רץ כמה שיכל אבל גונגקוק היה מהיר ממנו.
הוא תפס בצווארו ודחף אותו בכח לקיר. ״אתה כל כך עומד לשלם על זה שאתה חיי. חנון.״ גונגקוק אמר בקול מפחיד.
טאהיונג לא יכל לענות . הוא היה מפוחד מדי, כמו כלב קטן שאיבד את הדרך ואנשים באו כדי להציק לו.
זה לא פעם ראשונה שזה קורה לו, הוא יודע מה יקרה אם הוא יתערב.
גונגקוק צחק על טאהיונג, ״תראה אותך, אתה כולך כזה חלש, ועלוב. אין פלא שאנשים לא מדברים איתך״
טאהיונג שמע את זה כבר בעבר, לא פעם, ולא פעמיים. וזה אף פעם לא נגמר בטוב.
הוא רצה לומר משהו אבל לא יכל, הוא היה משותק, פוחד. הוא רק עשה את פרצופו הכועס והמפוחד.
גונגקוק הביט בו וחשב, ״בסדר אולי יונגי והובי צודקים אתה באמת ממש חלש אתה לא תשרוד את זה, אבל אני יעשה משהו אחר במקום״ גונגקוק חטף לטאהיונג את המשקפיים ודרך עליהם והחל לצחוק.
״לא!״ טאהיונג צעק ופעם ראשונה שגונגקוק שמע את קולו, טאהיונג החל לאסוף את החלקים של המשקפיים והחל לבכות.
״תרגע , אלה סתם משקפיים.״ גונגקוק חייך חיוך ממזרי והחל ללכת משם כשראה את החבר של החנון רץ אליו. הוא הסתובב לראות אותו וגילה כי החנון לא כל כך מכוער ואפילו מאוד יפה.
בזמן שגונגקוק חזר למקומו אמר לחבריו, ״אתם צודקים הוא יותר מדי חסר אונים, שברתי לו את המשקפיים והוא בוכה כמו איזה אישה קטנה״ צחק צחוק ממזרי והלך לקחת עוד משקה.
״אולי הוא במחזור״ יונגי צחק
״תפסיקו כבר לצחוק עליו...״ הובי אמר.
יונגי וגונגקוק גלגלו עיניים.
בזמן שגונגקוק שתה עוד משקה, טאהיונג בכה על המשקפיים שלו. ההורים שלו חסכו כל כך הרבה כסף על זה, כל כך הרבה שנים הם עבדו קשה, גם כשלא מקבלים כל כך הרבה בחודש.
״גימיני... הוא שבר לי את המשקפיים..״ טאהיןנג יבב.
״אוףף איתו, למה הוא תמיד חושב רק על עצמו..״ גימין אמר וכעס.
״ז-זה בסדר...הוא צודק זה מגיע לי, אני כזה חלש, הוא אשכרה פשוט לקח את המשקפיים שלי ואני לא עשיתי כלום..״
טאהיונג קם והלך לכיתה.
״א-אבל טאה מה עם המשקפיים?״ גימין שאל
״זה בסדר א-אני מילא לא ישתמש בהם היום..״ טאהיונג הלך כשפניו מופנות כלפי מטה.
״אוו טאהיונגי... אני מצטער אל תלך, מה אתה אומר, נבריז מהשעתיים האחרונות האלו ונלך לאכול גלידה?״ ג'ימין שאל.
טאהיונג חשב, מילא הוא לא התכוון ללמוד בשעתיים האלה אלא לחשוב רק על כמה שיצא דביל כשלא החזיר לגונגקוק על מה שעשה.
״טוב״ טאהיונג אמר ושניהם רצו לכיתה ולקחו את הדברים שלהם.
YOU ARE READING
✓ ילד שקט (kookv )
Fanfic(הושלם, ערוך) -״אתה השפלת אותו, ביריינת אותו ופגעת בו, ג׳ונגקוק״. -״אני לא רוצה לפגוע בו יותר.״ ________________________________ -הומור כושל -kookv -התעללויות פיזיות -בןxבן -הומופוביה -ועוד כל מני דברים שאתם כבר תראו בסיפור🤩 התחיל: 3.04.2020 הסתי...
