-Chapter 24-

1.2K 134 27
                                    

טאהיונג התהלך לו במסדרון בית הספר לבדו וחיפש את מינהו, הוא רק רצה לדבר איתו, לשאול אותו מה עלה לו בראש? האם הוא טיפש?

לפתע טאהיונג הרגיש מישהו מושך את ידו בכח אל אחד החדרים.

״ה-היי- מי אתה? עזוב אותי״ טאהיונג ניסה לשחרר ואז כשהביט בבן אדם שמשך אותו עיניו נפערו בכח ופחד החל לשלוט בו.

סונגהו??! הוא לא עף מהבית ספר? הוא לא הלך? ג׳ונגקוק לא העיף אותו? למה הוא סוחב אותי? האם זה הוא ששלח לי את התמונה?
מלא מחשבות ושאלות צצו בראשו של טאהיונג והוא לא הבין מה קורה.

״ע-עזוב!״ טאהיונג לחש וקולו רעד, הוא זכר מה הוא עשה לו בכיתה פעם קודמת, הוא יודע שהוא עומד להכאיב לו.

טאהיונג ניסה שוב ושוב להתשחרר והביט לאחור כדי לראות אם אולי יש מישהו שיכול להציל אותו אבל אף אחד לא היה שם באופן מאוד מחשיד.

״תסתום תפה! אני במילא לא אפגע בך.. ככה לפחות הוא אמר לי, אבל תאמין לי אם כמה שהפנים שלך אולי יפות אני ממש רוצה לתת להם חתיכת בוקס ולהרוס להם אותן״ סונגהו אמר בקול ממזרי שגרם לטאהיונג לפחד יותר.

טאהיונג בלע את רוקו בחשש והוא לא הבין לאן לעזאזל האיש המגודל הזה לוקח אותו??

סונגהו סוף סוף עצר, מחזיק בכח את ידו של טאהיונג ולאחר מכן זרק אותו אל תוך חדר חשוך.

״תשאר כאן, אל תעז לבקש עזרה כי ממילא אף אחד לא יעזור לך״ אמר ולקח לטאהיונג את הטלפון.

״ל-לא״ טאהיונג במהירות רץ אל הדלת אבל סונגהו מיהר לנעול אותה.

עיניו של טאהיונג נפערו והוא החל לדפוק בכח בדלת בחדר החשוך, הקלאוסטרופוביה שלו החלה והוא התחיל לרעוד בחשש ולגרום לקצב נשימתו לעלות במהירות.

״תפתחו לי!!!״ טאהיונג צעק ודפק בחוזקה בדלת כשלפתע ראה את מנעול הדלת זזה, הוא חשב שמישהו שמע אותו אז פניו חייכו אבל ברגע שראה את מינהו ביחד עם סונגהו, חיוכו מיד נפל והוא הלך אחורנית.

״טאהטאה, אתה בסדר? סונגהו הכאיב לך?״ מינהו רץ אל כיוונו של טאהיונג ועיניו של טאהיונג נפערו, הוא במהירות דחף את מינהו ממנו ״עזוב אותי מינהו! אתה מפחיד אותי״ לחש ברעד טאהיונג כשעיניו מתחילות לזלוג באיטיות.

✓ ילד שקט (kookv )Where stories live. Discover now